הורידו את כלי העזר שלנו

אווה הסה

מאת ויקיפדיה, אך משופר ויזואלית
אווה הסה
Eva Hesse
לידה 11 בינואר 1936
המבורג, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במאי 1970 (בגיל 34)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום גרמנים אמריקאים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • אוניברסיטת ייל
  • קופר יוניון
  • ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק
  • התיכון לאומנויות ועיצוב במנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1964–1970 (כ־6 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות postminimalism עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אווה הסהאנגלית: Eva Hesse‏; 11 בינואר 1936 - 29 במאי 1970) הייתה פסלת אמריקאית ילידת גרמניה, ידועה בעיקר בשל עבודתה פורצת הדרך עם חומרים כגון לטקס, פיברגלס ופלסטיק. היא אחת ממובילות התנועה האמנותית הפוסט-מינימליסטת בשנות ה-60.

גלה עוד נושאים הקשורים לאווה הסה

אנגלית

אנגלית

אנגלית היא שפה ממשפחת השפות הגרמאניות שמקורה באנגליה, והיא אחת השפות המדוברות ביותר בעולם. השפה רכשה לה מעמד דומיננטי והיא השפה המרכזית והרשמית בארצות רבות. אנגלית נלמדת ומובנת יותר מכל שפות העולם, משמשת שפה שנייה ושפה רשמית במדינות רבות, ולרוב מוגדרת כ"לינגואה פרנקה" בזכות השפעתה העצומה בתחומים רבים.

פסל (מקצוע)

פסל (מקצוע)

פַּסָּל הוא אמן היוצר פסלים, כלומר עוסק בפיסול, כמקצוע או כתחביב.

ארצות הברית

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה היא פדרציה ורפובליקה-חוקתית ומעצמת-על המורכבת מ-50 מדינות, ממחוז פדרלי אחד ו-5 טריטוריות. היא שוכנת ברוּבָּה במרכז יבשת אמריקה הצפונית, שבה נמצאות 48 מהמדינות וכן מחוז קולומביה שבו נמצאת העיר וושינגטון, בירת המדינה. ארצות הברית גובלת בקנדה בצפון ובמקסיקו בדרום. מדינת אלסקה שוכנת בצפון-מערב היבשת, קנדה נמצאת מזרחית לה ורוסיה נמצאת בצד מערב, מעבר למצר ברינג. המדינה ה-50 היא הוואי, ארכיפלג השוכן באוקיינוס השקט.

גרמניה

גרמניה

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, דבר שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

לטקס

לטקס

לָטֵקְס הוא תחליב שמקורו בדרך כלל צמחי, והוא משמש להכנת גומי. לטקס טבעי הוא תחליב המופק מצמחים ומורכב מפרוטאינים, אלקלואידים, עמילן, טריגליצרידים, טאנין, שרף ועוד. במרבית הצמחים צבע הלטקס הוא לבן, אך הוא קיים גם בצהוב, כתום וארגמן.

פיברגלס

פיברגלס

פיברגלס הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך. רווח גם השימוש בו כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".

שנות ה-60 של המאה ה-20

שנות ה-60 של המאה ה-20

שנות ה-60 של המאה ה-20 היו העשור השביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1960 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1969.

ביוגרפיה

הסה נולדה למשפחה של יהודים שומרי מצוות בהמבורג, גרמניה, ב-11 בינואר 1936.[1][2] כשהייתה בת שנתיים בדצמבר 1938, בתקווה לברוח מגרמניה הנאצית, שלחו אותה הוריה יחד עם אחותה הגדולה, הלן הסה חרש, להולנד על אחת הרכבות האחרונות של קינדרטרנספורט.[3][4] אחרי כחצי שנה, המשפחה התאחדה ועברה לאנגליה ולאחר מכן, בשנת 1939, היגרה לניו יורק,[5] שם התיישבה בשכונת וושינגטון הייטס במנהטן.[6][7] ב-1944 נפרדו הוריה של הסה; אביה נישא מחדש ב-1945 ואמה התאבדה בשנת 1946.[7] בשנת 1962, היא פגשה והכירה את הפסל טום דויל ולאחר ארבע שנים הזוג התגרש.[8]

באוקטובר 1969, היא אובחנה עם גידול במוח, ונפטרה ביום שישי, 29 במאי 1970, לאחר שלושה ניתוחים כושלים.[9] מותה בגיל 34 גדע קריירה בעלת השפעה רבה, על אף פעילותה במשך עשור בלבד.[10]

גלה עוד נושאים הקשורים לביוגרפיה

יהדות

יהדות

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של דת, לאום ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף השני לפנה"ס.

המבורג

המבורג

המבורג היא עיר ואחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה, והיא אחת משלוש ערי-המדינה. היא העיר השנייה בגודלה בגרמניה אחרי ברלין, ובה כ-1.8 מיליון תושבים. גם מבחינת שטחה, 755 קמ"ר, נמצאת המבורג במקום השני אחרי ברלין. המבורג היא העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי מבחינת אוכלוסייה. העיר היא אחת הערים המתוירות ביותר בגרמניה.

גרמניה הנאצית

גרמניה הנאצית

גרמניה הנאצית הוא הכינוי המקובל כיום לגרמניה שבין השנים 1933–1945. בתקופה זאת הונהגה בגרמניה דיקטטורה, על ידי המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר. שם המדינה בתקופה ההיא כפי שהיה בשימוש על ידי הנאצים היה "האימפריה הגרמנית הגדולה".

קינדר-טרנספורט

קינדר-טרנספורט

קינדר-טרנספורט הוא כינוי למשלוחי הצלה של 12,000 ילדים יהודים וילדים נוצרים לא-ארים משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, מתוכם 10,000 ילדים יהודים.

וושינגטון הייטס (מנהטן)

וושינגטון הייטס (מנהטן)

וושינגטון הייטס היא שכונה בחלקו הצפוני של רובע מנהטן בעיר ניו יורק שבארצות הברית. האזור נקרא על שם פורט וושינגטון, ביצור שנבנה בנקודה הטבעית הגבוהה ביותר באי מנהטן על ידי כוחות הצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, כדי להגן על האזור מפני הכוחות הבריטיים. וושינגטון הייטס גובלת בהארלם מדרום, לאורך רחוב 155; אינווד מצפון לאורך רחוב דיקמן או הילסייד אבניו; נהר ההדסון ממערב, ובהארלם ריבר והבלוף של קוגן ממזרח. נכון ל-2016, היו בה 200,000 תושבים.

גידול מוחי

גידול מוחי

גידול מוחי הוא גידול לא נורמלי ובלתי-מפוקח של תאים הנמצאים במוח: נירונים, תאי גליה, תאי אפיתל ועוד. גידולי מוח ראשוניים נקראים לפי טיפוסי התאים שמהם הם נוצרו. תאי הגידול עשויים להיות תאי סרטן ראשוניים או תאים שמקורם במקום אחר בגוף האדם, אשר שלחו גרורות למוח. הגידולים במוח מופיעים בעיקר בחלק האחורי של הראש בילדים ובשני השלישים הקדמיים של המוח במבוגרים. גידולים יכולים להיות שפירים והם, בדרך כלל, מוגבלים למקום קטן. הם יכולים להיות ממאירים ופולשניים. תאי המוח ניזוקים בגלל לחץ מתאי הגידול הגדלים, השפעה עקיפה על ידי תהליכים דלקתיים המתפתחים בתוך וסביב הגידול הסרטני, בצקות ו/או עלייה בלחץ בתוך הגולגולת.

קריירה

הסה סיימה את לימודיה בבית הספר לאמנות תעשייתית בניו יורק בגיל 16, ובשנת 1952 נרשמה למכון פראט לעיצוב, משם היא נשרה כעבור שנה.[1] בגיל 18 היא עשתה התמחות במגזין "סוונטין" (Seventeen) ובמקביל למדה בליגת הסטודנטים לאמנות.[11] בין 1954–1957 היא למדה בקופר יוניון ובשנת 1959 היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ייל.[1] בייל למדה הסה אצל יוסף אלברס והושפעה מאוד מאקספרסיוניזם מופשט.[1][12][13]

בסיום לימודיה שבה הסה לניו יורק, שם התיידדה עם אמנים צעירים רבים ובניהם סול לויט, דונלד ג'אד, יאיואי קוסאמה ואחרים.[14] חברותה הקרובה עם סול לויט נמשכה עד סוף חייה.[15] השניים כתבו זו אל זה לעיתים קרובות, ובשנת 1965 לויט נתן עצה להסה "הפסיקי [לחשוב] ופשוט תעשי!"[16] גם הסה וגם לויט המשיכו להיות אמנים בעלי השפעה, וידידותם סייעה להתפתחות האמנותית של שניהם.[17]

ב-1962 נישאה אווה הסה לפסל טום דוייל, ובשנת 1965 עברו השניים לגרמניה לתוכנית שהות אמן של דויל.[1] הסה ודויל חיו ועבדו בטחנת טקסטיל נטושה בגרמניה במשך שנה, בזמן זה נישואיהם החלו להתפרק.[18] הסה אמנם לא הייתה מאושרת להיות שוב גרמניה, אבל החלה לעבוד עם חומרים שנשארו במפעל הנטוש. הבניין עדיין הכיל חלקי מכונות, כלים וחומרים מתחנת הטקסטיל וכל אלו שמשו השראה עבור הרישומים והציורים המכניים של הסה. הפסל הראשון שלה היה תבליט בשם Ringaround Arosie, עשוי חוט מצופה בד, חוט חשמל, ומזוניט. שנה זו בגרמיניה הייתה נקודת מפנה בקריירה של הסה. מכאן ואילך המשיכה ליצור פסלים, שהפכו למרכז עבודתה. כשחזרה לניו יורק ב-1965, החלה לעבוד ולהתנסות בחומרים הבלתי שגרתיים שהפכו מאפיינים לעבודתה: לטקס, פיברגלס ופלסטיק.[13][19]

טכניקה, חומרים ותהליכי יצירה

עבודתה המוקדמת של הסה (1960–1965) כללה בעיקר רישומים וציורים מופשטים.[1] היא מוכרת בעיקר בשל הפסלים שלה ובשל כך, הציורים נחשבים לעיתים קרובות כצעדים ראשוניים לעבודותיה המאוחרות יותר.[20] עם זאת, היא יצרה את רוב הציורים שלה כגוף עבודות נפרד. היא מציינת, "הם היו קשורים כי הם היו שלי אבל הם לא היו קשורים באופן שבו הם משלימים זה את זה."[21]

העניין של הסה בלטקס כחומר פיסולי היה קשור למיידיות. קיטס מציין, "המיידיות עשויה להיות אחת הסיבות העיקריות שמשכו את הסה ללטקס".[22] בשתי יצירותיה הראשונות בלטקס, Schema ו-Sequel, 1967-68) השתמשה הסה בחומר באופן שמעולם לא דמיין היצרן. "לטקס תעשייתי נועד ליציקה. הסה השתמשה בו כמו צבע, במריחת שכבה על גבי שכבה כדי לבנות משטח חלק אך לא סדיר, מרופט בקצוות כמו נייר בעבודת יד".[22]

היצירות של הסה עשויות לעיתים קרובות מריבוי של צורה דומה המסודרת במבני רשת או באשכולות. תוך שמירה על כמה מהמאפיינים של המינימליזם, מודולריות וחומרים לא קונבנציונליים, היא יצרה עבודה אקסצנטרית, ריפטטיבית ואינטנסיבית. העבודה Contingent משנת 1968 היא דוגמה לכך. בהצהרה על עבודתה, הסה מתארת את היצירה Hang-Up ... "בפעם הראשונה שעבר לי רעיון אבסורדי או הרגשה קיצונית ... כל העניין הוא נוקשה לחלוטין, כבל מסובב סביב כל העבודה ... זה קיצוני ולכן אני אוהבת את זה ולא אוהבת את זה ... זה המבנה המגוחך ביותר שעשיתי אי פעם, ולכן זה באמת טוב".[23]

גלה עוד נושאים הקשורים לקריירה

אוניברסיטת ייל

אוניברסיטת ייל

אוניברסיטת ייל היא אוניברסיטה פרטית הנמצאת בניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית. נוסדה בשנת 1701 בשם "בית הספר הקולגיאלי", והיא המוסד להשכלה גבוהה השלישי בקדמותו בארצות הברית, וחברה בליגת הקיסוס. ייל היא מהאוניברסיטאות היוקרתיות והסלקטיביות ביותר בעולם. היא חברה באיגוד האוניברסיטאות האמריקניות, חברה בברית הבינלאומית לאוניברסיטאות מחקר וחברה בפורום מנהיגי האוניברסיטאות העולמי.

יוזף אלברס

יוזף אלברס

יוזף אלברס היה אמן גרמני ומחנך, נחשב לאחד מראשוני האופ ארט. לימד בבית הספר באוהאוס בין השנים 1923 ו-1933. לאחר עלייתם לשלטון של הנאצים וסגירת בית הספר היגר, יחד עם מורים נוספים, לארצות הברית, בה לימד בבלאק מאונטיין קולג', בית ספר לאמנות באשוויל שבצפון קרוליינה. עבודתו באירופה ובארצות הברית מהווה את הבסיס לכמה מתוכניות הלימוד החשובות ביותר בהוראת האמנות החזותית. יוזף אלברס חלק את חייו האישיים והמקצועיים עם אמנית הסיבים אנני אלברס.

אקספרסיוניזם מופשט

אקספרסיוניזם מופשט

אקספרסיוניזם מופשט הוא מונח המתייחס לתנועת אמנות בציור האמריקאי שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנות הארבעים והחמישים בניו יורק. המדובר בתנועה האמריקאית הראשונה שהשיגה השפעה בינלאומית ובכך שמה את ניו-יורק על המפה של עולם האמנות המערבי, לאחר שנים רבות בה בירת האמנות הייתה פריז. הגם שהמונח הובא לראשונה ביחס לאמנות אמריקאית בשנת 1946, על ידי מבקר האמנות רוברט קואטס, הוא שימש לראשונה בגרמניה בשנת 1919 אך ביחס לאקספרסיוניזם הגרמני. בארצות הברית היה זה האוצר אלפרד בר שהשתמש במונח לראשונה. הוא עשה זאת בשנת 1929 וביחס לעבודותיו של וסילי קנדינסקי.

יאיוי קוסמה

יאיוי קוסמה

יאיוי קוסמה היא אמנית ילידת יפן מפורסמת, נציגה בולטת בתנועת האוונגרד באמנות העכשווית. עבודותיה מגוונות ומתפרשות על תחומים שונים של אמנות כגון ציור, קולאז'ים, פיסול ומיצגים שמשלבים תנועה ומדיה ויזואלית יחדיו. היא השפיעה על יצירתם של אמנים אמריקאים ידועים כמו אנדי וורהול וקלאס אולדנבורג.

טקסטיל

טקסטיל

טקסטיל הוא שם כולל למוצרים העשויים מסיבים, נימים או חוטים מחומרים טבעיים, מלאכותיים או סינתטיים למיניהם. מסיבי הטקסטיל למיניהם אפשר ליצור חוטים, בדים, חבלים, סלים ועוד. בד הוא חומר גמיש ארוג, סרוג, מלובד או קלוע בצורה כלשהי, העשוי מרשת או מהמשכיות של חוטים או סיבים טבעית או מלאכותית. החוטים נטווים מסיבים גולמיים של צמר, פשתן, כותנה, משי או חומרים סינתטיים שונים חומרים אחרים לייצור חוטים ארוכים.

לטקס

לטקס

לָטֵקְס הוא תחליב שמקורו בדרך כלל צמחי, והוא משמש להכנת גומי. לטקס טבעי הוא תחליב המופק מצמחים ומורכב מפרוטאינים, אלקלואידים, עמילן, טריגליצרידים, טאנין, שרף ועוד. במרבית הצמחים צבע הלטקס הוא לבן, אך הוא קיים גם בצהוב, כתום וארגמן.

פיברגלס

פיברגלס

פיברגלס הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך. רווח גם השימוש בו כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".

מינימליזם

מינימליזם

מינימליזם הוא זרם באומנות החזותית, בעיצוב, בקולנוע, באדריכלות, במוזיקה, במחול ובשירה. הזרם הופיע באמנות מערבית לאחר מלחמת העולם השנייה, ובייחוד באמנות החזותית האמריקאית בשנות השישים ובשנות השבעים המוקדמות. סגנון מינימליסטי דוגל בהפשטה, תוך צמצום הדימוי החזותי והשימוש בצבעים למינימום הנדרש. האמנים המרכזיים המייצגים את הזרם כוללים את דונלד ג'וד, אגנס מרטין, דן פלווין, קארל אנדרה, רוברט מוריס, אן טרוט ופרנק סטלה. התנועה נתפסת לעיתים קרובות כתגובת נגד לאקספרסיוניזם המופשט ולמודרניזם; לאחריה הופיעו פרקטיקות אמנותיות המכונות פוסט-מינימליזם, שהרחיבו את העשייה של הזרם המינימליסטי המקורי. המינימליזם ממשיך להיות עד היום תנועה המשפיעה מבחינה סגנונית ורעיונית על ענפי התרבות העכשווית. המונח "מינימליסט" מתייחס לרוב לכל דבר שצומצם לערכו היסודי ביותר.

פוסט-מינימליזם ופמיניזם

אווה הסה מזוהה עם התנועה האמנותית הפוסטמינליסטית. ארתור דנטו הבחין בין פוסט-מינימליזם לבין מינימליזם על ידי "העליצות" שלו, "ניחוח האירוטיזם שאין לטעות בו", ו"החזרה הלא-מכנית "שלו.[24]

היא עבדה ולפעמים התחרתה עם עמיתיה הגברים באמנות הפוסט-מינימליסטית, תנועה שנשלטה בעיקר על ידי גברים.[25] היסטוריונים רבים של אמנות פמיניסטית ציינו כי עבודתה מדגישה בהצלחה סוגיות נשיות, תוך הימנעות מאג'נדה פוליטית מובהקת. היא חשפה במכתב לאתלין הוניג (1966), כי אישה "נמצאת בעמדת נחיתות מההתחלה... אין בה את האמונה שיש לה את הזכות ל"הישגיות". חסרה לה גם האמונה שההישגים שלה ראויים".[26] היא המשיכה להסביר, "כוח פנטסטי הוא הכרח ואומץ. אני מתעכבת על זה כל הזמן. הנחישות והרצון שלי חזקים אבל חסרה לי כל כך הערכה עצמית, שלעולם לא נראה לי שאתגבר עליה".[26] היא הכחישה כי עבודתה היא פמיניסטית לחלוטין, הגדירה אותה כנשית אך ללא אמירות פמיניסטיות. בריאיון עם Cindy Nemser עבור Woman's Art Journal (1970), היא קובעת, "למצוינות אין מגדר".[27]

ניתוח חזותי וביקורתי

יצירותיה של הסה מציגות לעיתים קרובות מניפולציה פיזית מינימלית של חומר, ובמקביל משנה לחלוטין את המשמעות שלו. פשטות ומורכבות זו עוררו מחלוקת בין היסטוריונים לאמנות. קיים דיון סביב אלו עבודות נחשבות גמורות ואלו נחשבות כמחקריות, סקיצות, או מודלים עבור עבודות עתידיות. הרישומים של הסה הוגדרו כטיוטות קדומות לפסלים מאוחרים יותר, אבל הסה עצמה התנערה מכל קשר. עבודתה מתוארת לעיתים קרובות כאנטי-צורה, מונח המתאר את ההתנגדות לאחידות.[28] עבודתה מגלמת אלמנטים של מינימליזם על ידי צורות פשוטות, קווים עדינים, ופלטת הצבעים המוגבלת.[29] כל העבודות שלה, ובמיוחד הציורים שלה, מבוססים על חזרות ועל התקדמות פשוטה.[30]

מורשת

האמנות של הסה לעיתים קרובות מתקשרת למאבקים הרבים בחייה. זה כולל בריחה מהנאצים, הגירושין של הוריה, התאבדות אמה כשהייתה בת עשר, נישואיה הכושלים ומותה של אביה. הסרט התיעודי " אווה הסה" משנת 2016, שהוקרן לראשונה בניו יורק, התמקד בעבר הכואב שלה.[31] בבימויו של מרסי בגלייטר, הסרט מספר את סיפור "החיים הטראגיים המושרשים" של הסה. הוא "מתמקד באותן שנים של צמיחה אמנותית, תקופה של התפתחות מהירה ופרודוקטיביות זועמת, עם מעט הקבלות בתולדות האמנות".[32]

לחוויות ללא ספק היו השפעות עמוקות על הסה, אך ההשפעה האמיתית של יצירותיה הייתה ההמצאה הפורמלית והאמנותית שלה. לדוגמה, השימושים החדשניים שלה בחומר, תגובתה בת זמננו לתנועה המינימליסטית, ויכולתה להוביל את תנועות האמנות הפוסט-מודרניות והפוסט-מינימליסטיות. ארתור דנו מחבר את השניים ומתאר אותה כ"מתמודדת עם תוהו ובוהו רגשי על ידי המצאה מחדש של הפיסול באמצעות סרבנות אסתטית, משחק עם חומר חסר ערך בין חורבות תעשייתיות של אומה מובסת, שרק שני עשורים קודם לכן הייתה רוצחת אותה בלי לחשוב פעמיים".[24]

תערוכות

ב-1961 הוצגו ציורי הגואש של הסה בביאנלה ה-21 לצבעי מים הבינ"ל במוזיאון ברוקלין. בד בבד הציגה את רישומיה בתערוכה "שלושה צעירים אמריקאים" בגלריית ג'ון הלר.[20] בחודש אוגוסט 1962, היא וטום דויל השתתפו בהפנינג Allan Kaprow בבית אגודת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק בוודסטוק, ניו יורק.

ב-1963 הציגה תערוכת יחיד של עבודות על נייר בגלריית אלן סטון באפר איסט סייד בניו יורק.[33] תערוכת היחיד הראשונה של פסלים הוצגה בכנס Kunstverein für die Rheinlande und Westfalen, Düsseldorf, בשנת 1965.[9] בנובמבר 1968 הציגה את פסליה הגדולים בגלריה פישבאך בניו יורק, התערוכה "שרשרת פולימרים" הייתה תערוכת הפיסול היחידה שלה בימי חייה בארצות הברית.[34] תערוכה זו הייתה מהותית בקריירה של הסה.[34] היצירה Expanded Expansion הוצגה במוזיאון וויטני בתערוכת "אנטי-אשליה: חומרים / חומרים".[35]

לאחר מותה היו להסה עשרות תערוכות גדולות בארצות הברית ובאירופה. אחת הראשונות הייתה במוזיאון גוגנהיים (1972),[36] ואילו בשנת 1979, הוצגה הרטרוספקטיבה "אווה הסה: פיסול" בשלושה מקומות: בגלריה לאמנות וייטצ'אפל בלונדון, בין התאריכים 4 במאי - 17 ביוני 1979; מוזיאון קרולר-מילר באוטרלו מ־30 ביוני - 5 באוגוסט 1979; ואת קסטנר- Gesellschaft בהנובר מ-17 אוגוסט - 23 בספטמבר 1979.

בשנת 1982 ארגנה אלן הג'ונסון את הרטרוספקטיבה הראשונה שהוקדשה כולה לשרטוטים של הסה, שנדדה ל-Grey Art Gallery באוניברסיטת ניו יורק, מוזיאון אלן ממוריאל לאמנות במכללת אוברלין, אגודת הרנסאנס באוניברסיטת שיקגו, המוזיאון לאמנות עכשווית ביוסטון, והמוזיאון לאמנות בולטימור.

בשנים 1992 ו-1993 התקיימו תערוכות רטרוספקטיבה בניו הייבן, ולנסיה ופריז.[37]

תערוכות רבות וגדולות הוצגו מאז תחילת שנות ה-2000, כולל תערוכה מרכזית ב-2002 (שיתוף פעולה בין מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, מוזיאון טייט מודרן ומוזיאון ויסבאדן),[12][38] וב-2006 תערוכות במרכז לציור בניו יורק ובמוזיאון היהודי בניו יורק.[39][35] באירופה, הסה הציגה תערוכות בקרן הפונדסיו אנטוני טאפיס בברצלונה (2010) ובגלריית פרוטמרקט באדינבורו (אוגוסט-אוקטובר 2009).[40] תערוכת רישומיה מאוסף מוזיאון אלן לזיכרון ייסע בשנים 2019–2020 למוזיאון ויסבאדן, למומוק בווינה, האוזר ווירת' ניו יורק ומוזיאון האמנות אלן ממוריאל.

גלה עוד נושאים הקשורים לתערוכות

ברוקלין

ברוקלין

ברוקלין הוא הרובע המאוכלס ביותר מבין חמשת רובעי העיר ניו יורק. בברוקלין מתגוררים כ-2.7 מיליון תושבים. אילו הייתה עומדת כעיר בפני עצמה, הייתה ברוקלין העיר הרביעית בגודלה בארצות הברית, רק לאחר שאר רובעי ניו יורק יחד, לוס אנג'לס ושיקגו. עד שנת 1898 עת אוחד הרובע עם העיר ניו יורק, הייתה ברוקלין עיר עצמאית. שטח רובע ברוקלין מהווה את "מחוז קינגס" הקרוי על שם מלך אנגליה צ'ארלס השני.

אפר איסט סייד

אפר איסט סייד

אפר איסט סייד היא שכונה ברובע מנהטן שבעיר ניו יורק. היא ממוקמת בין סנטרל פארק לבין איסט ריבר.

מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית

מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית

מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית או בקיצור "הוויטני" הוא מוזיאון אמריקאי לאמנות מודרנית ואמנות עכשווית הממוקם בעיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית.

מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים

מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים

מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים הוא מוזיאון לאמנות מודרנית המצוי בחלקה המזרחי העליון של מנהטן, בעיר ניו יורק שבארצות הברית. המוזיאון הוא אחד מקבוצה של מוזיאונים שנוסדה על ידי קרן סלומון ר. גוגנהיים, והידוע שבהם, וכן אחד המוזיאונים הידועים בעיר ניו יורק. המוזיאון נוסד בשנת 1937 ומכונה לרוב בשם "הגוגנהיים".

הנובר

הנובר

הנובר או האנובר היא עיר גרמנית המהווה את בירתה של מדינת סקסוניה התחתונה.

אוניברסיטת ניו יורק

אוניברסיטת ניו יורק

אוניברסיטת ניו יורק היא אוניברסיטת מחקר פרטית-אמריקנית הממוקמת במנהטן, ניו יורק. NYU נחשבת לאחד המוסדות האקדמיים הבולטים והמובילים ביותר בארצות הברית ובעולם, כמו גם לאחת ממוסדות ההשכלה הפרטיים הגדולים בארצות הברית. בין בוגריה וסגל המרצים שלה נמנים 37 חתני פרס נובל; שלושה זוכי פרס אבל; 16 זוכים בפרס פוליצר; מעל 30 זוכי אוסקר; וכן זוכים רבים בפרסי אמי, גראמי וטוני.

ניו הייבן

ניו הייבן

ניו הייבן היא העיר השנייה בגודלה במדינת קונטיקט שבארצות הברית, אחרי העיר ברידג'פורט ומתגוררים בה כ-130,000 אנשים. העיר ממוקמת במחוז הנושא את שמה בדרום המדינה, לחופי האוקיינוס האטלנטי. שימשה כבירת מדינת קונטיקט בין השנים 1701–1873 יחד עם הרטפורד.

ולנסיה

ולנסיה

ולנסיה היא עיר נמל במזרחה של ספרד. היא הבירה והעיר המאוכלסת ביותר בקהילה האוטונומית ולנסיה, העיר השלישית בגודלה בספרד, וה-22 בגודלה באיחוד האירופי, ואוכלוסייתה מונה כ-810,064 תושבים נכון לשנת 2008. מטרופולין העיר מונה בין 1,175,000 ל-1,564,145 תושבים. לעיר מעמד של עיר עולם.

מוזיאון טייט מודרן

מוזיאון טייט מודרן

מוזיאון טייט מודרן הוא המוזיאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית, ויחד עם מוזיאון טייט בריטניה הוא חלק מגלריית טייט. גלריות המוזיאון בקומות השלישית, הרביעית והחמישית מאורגנות בצורה תימטית, בשונה ממוזיאונים אחרים בעולם המאורגנים לפי תקופות. כך, למשל, ירוכזו יחד תמונות ופסלים הנוגעים לטבע. אל המוזיאון ניתן להגיע דרך גשר המילניום המוביל מקתדרלת סנט פול שבסיטי אל הגדה הדרומית של התמזה, וכן דרך תחנות הרכבת בלקפריירס וסאת'ק.

המוזיאון היהודי של ניו יורק

המוזיאון היהודי של ניו יורק

המוזיאון היהודי של ניו יורק הוא מוזיאון לאמנות וגנזך של פריטי תרבות. מלבד תערוכות, המוזיאון מפעיל תוכניות לימוד, אירועים ופעילויות.

מכון אנטוני טאפייס

מכון אנטוני טאפייס

מכון אנטוני טאפייס הוא מרכז תרבות ומוזיאון הממוקם ברובע אישמפלה של העיר ברצלונה בקטלוניה שבספרד. המוזיאון מוקדש לעבודותיו של הצייר אנטוני טאפייס.

מומוק

מומוק

מוּמוֹק הוא מוזיאון לאמנות מודרנית ברובע המוזיאונים בווינה שבאוסטריה.

מקור: "אווה הסה", ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית, (2023, March 22nd), https://he.wikipedia.org/wiki/אווה_הסה.

נהנים מ Wikiz?

נהנים מ Wikiz?

הורידו את הפלאגין החינמי שלנו!

קישורים חיצוניים
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווה הסה בוויקישיתוף
הערות שוליים
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Encyclopedia of World Biography (2nd ed.). Detroit: Gale. 2004. pp. 365–367.
  2. ^ SFMOMA מציג הערות, 2002 עבור המבורג; Danto 2006, p.32 למשפחה יהודית שומרת מצוות.
  3. ^ Sutton, Benjamin. "Finally, a Documentary About Eva Hesse's Life and Work". hyperallergic. hyperallergic. נבדק ב-26 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Vanessa Corby, Eva Hesse: Longing, Belonging and Displacement. Books.google.com. pp. 133–37. נבדק ב-2012-04-18.
  5. ^ Lippard 1992, p. 6 ובכרונולוגיה: חייו של האמן, עמ ' 218.
  6. ^ Danto 2006, עמ '32.
  7. ^ 1 2 Lippard 1992, p. 6.
  8. ^ Encyclopedia of World Biography Vol. 7 (2nd ed.). Detroit: Gale. 2004. pp. 365–367.
  9. ^ 1 2 Eva Hesse (אורכב 29.10.2013 בארכיון Wayback Machine) Solomon R. Guggenheim Museum, New York.
  10. ^ "Eva Hesse Documentary". Eva Hesse Documentary. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "The Art Story". The Art Story. נבדק ב-12 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 SFMOMA, 2002.
  13. ^ 1 2 "Josef Albers, Eva Hesse, and the Imperative of Teaching | Tate|accessdate=11 August 2017|website=www.tate.org.uk|language=en".
  14. ^ Nemser, Cindy (2007). "My Memories of Eva Hesse". Woman's Art Journal. Old City Publishing, Inc. 28 (Spring–Summer): 27.
  15. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2014-08-17. נבדק ב-2014-08-21. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "S+ Stimulant: Sol LeWitt's advice to Eva Hessa Hesse". Seymour Magazine. נבדק ב-12 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Mitchell, Samantha. "Converging Lines: Eva Hesse and Sol LeWitt". The Brooklyn Rail Critical Perspectives on Arts, Politics, and Culture. Yale University Press. נבדק ב-12 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Lippard 1992, p. 26
  19. ^ "Eva Hesse – The Arts Council". The Arts Council (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2019-12-27. נבדק ב-2016-03-05.
  20. ^ 1 2 Corby, Vanessa (2010). New Encounters: Arts, Cultures, Concepts: Eva Hesse: Longing, Belonging and Displacement. London: Tauris. p. 12.
  21. ^ Corby, Vanessa (2010). New Encounters: Arts, Cultures, Concepts: Eva Hesse: Longing, Belonging, and Displacement. London, UK: Tauris. p. 16.
  22. ^ 1 2 קיטס, ג'ון. "החיים שלאחר המוות של אווה הס". מגזין לאמנות ועתיקות. מגזין לאמנות ועתיקות, 31 במרץ 2011; גישה אל 4 במרץ 2015.
  23. ^ Sandler, Irving (1996). Art of The Postmodern Era (first ed.). NY: HarperCollins. p. 29. ISBN 0-06-438509-4.
  24. ^ 1 2 Danto, 2006, p. 33.
  25. ^ Stoops, Susan (1996). More Than Minimal: Feminism and Abstraction in the 70's. Waltham, MA: Brandeis University. pp. 54–59.
  26. ^ 1 2 Stiles, Kristine (2012). Theories and Documents of Contemporary Art. Berkeley, CA: University of California Press. p. 705.
  27. ^ Nemser, Cindy (2007). "My Memories of Eva Hesse". Woman's Art Journal. Old City Publishing, Inc. 28 (1): 27. JSTOR 20358108.
  28. ^ Danto, Arthur (2006). "All About Eva". The Nation. 24 (July): 30–33.
  29. ^ Fer, Briony (1994). "Bordering on Blank: Eva Hesse and Minimalism". Art History. Oxford: Blackwell Publishers. 17 (3): 424–449. doi:10.1111/j.1467-8365.1994.tb00586.x. ISSN 0141-6790.
  30. ^ Johnson, Ellen. "Eva Hesse". Tate Britain. נבדק ב-12 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Wolfe, Jennifer (2016-06-27). "Portrait of the Artist as a Young Woman: Documenting the Innovation and Influence of Eva Hesse". Creative Planet Network. נבדק ב-2016-08-22.
  32. ^ Scott, A.O. (2016-04-26). "Review: 'Eva Hesse' Offers a Moving Portrait of an Artist's Brief Life". The New York Times. נבדק ב-2017-05-01.
  33. ^ Lippard 1992, p. 219
  34. ^ 1 2 זוסמן וסרמן, הקדמה
  35. ^ 1 2 Danto, 2006, p.30.
  36. ^ Lippard 1992, עמ '5, 128-29, 138, 180-82.
  37. ^ "Eva Hesse – Museum Wiesbaden". museum-wiesbaden.de. נבדק ב-2018-08-19.
  38. ^ "Eva Hesse – Exhibition at Tate Modern | Tate|website=Tate|last=Tate|language=en-GB|access-date=2018-08-19".
  39. ^ "Eva Hesse: Sculpture". The Jewish Museum. נבדק ב-2017-04-05.
  40. ^ Fer, Briony. Eva Hesse Studio. The Fruitmarket Gallery, Edinburgh. ISBN 978-0-300-13476-6.
קטגוריות

The content of this page is based on the Wikipedia article written by contributors..
The text is available under the Creative Commons Attribution-ShareAlike Licence & the media files are available under their respective licenses; additional terms may apply.
By using this site, you agree to the Terms of Use & Privacy Policy.
Wikipedia® is a registered trademark of the Wikimedia Foundation, Inc., a non-profit organization & is not affiliated to WikiZ.com.