אליהו ליפינר

אליהו ליפינר נולד ב -23 בפברואר 1916 בעיירה חוטין שבבסרביה, למד בחדר, בבית ספר של רשת תרבות ובבית ספר רומני בחוטין. בשנת 1935 הוא עבר לברזיל והתיישב בסאו פאולו, שם הוא הפך לעורך הראשי של השבועון המקומי ביידיש - "סאן פאולער יידישע צייטונג", שם גם פרסם גם שירים, מסות וסיפורים קצרים.

בשנת 1944 הוא נכנס ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה של ריו דה ז'ניירו. בשל האיסור על הדפסה ביידיש בברזיל במהלך הדיקטטורה של ז'טוליו ורגאס, ערך את המגזין היהודי "Aonde vamos" בפורטוגזית. לאחר סיום הלימודים הוא חזר לסאו פאולו, שם קיבל ב-1955 תואר שני במשפטים.

הספר הראשון של ליפינר יצא בשנת 1941 ביידיש בשם " אותיות דערציילן" (האותיות לספר). בשנת 1949, ההוצאה לאור של המכון לחקר היהדות (ייווא) בבואנוס איירס פרסמה את התרגום המוער שלו ביידיש לספרו בפורטוגזית של ר' שמואל אושקי "על נהרות פורטוגל" המתאר את סבל היהודים בפורטוגל תחת האינקוויזיציה הפורטוגזית. מאז ביקש ליפנר לעבוד בארכיון הלאומי של פורטוגל ומאז הוא חקר את ההיסטוריה של האנוסים והיהודים בפורטוגל וברזיל.

בשנת 1967, המכון היהודי למדעים בבואנוס איירס הוציא את ספרו המונומנטלי "אידעאלאגיע פון יידישן אלף בית" (האידאולוגיה של האלפבית העברי). בספר זה בוחן ליפינר בפרוטרוט את ההיבטים האידאולוגיים והסוציו-לשוניים של השימוש באלפבית העברי, על פי ספרי הקבלה, מסמכים מימי הביניים בעברית וביידיש, וכלה בהדפסה המודרנית בשתי שפות אלה. ספר זה יצא בעברית במהדורה מורחבת בהוצאת מאגנס בשנת 1989.

במקביל ליפינר המשיכה את הפעילות העיתונאית והספרותית ביידיש. בעיתונות היידיש בדרום אמריקה ובכתב העת די גאלדענע קייט שיצא בתל אביב.

משנות השבעים צבר ליפינר מוניטין כאחד מהחוקרים המובילים של יהדות פורטוגל והאנוסים. הוא פרסם חומר רב שמצא בארכיונים בפורטוגל. מחקרו משתרע משנת 1497 – שנה שבה הוטבלו בכוח יהודי פורטוגל ועד לביטול האינקוויזיציה בשנת 1821. הוא פרסם מונוגרפיות על הנוסע היהודי גשפר דה גמה ועל יצחק די קסטרו טרטס שהועלה על המוקד. כן פרסם ספרים על השפה הפורטוגזית והשפעת האינקוויזיציה ושפת האנוסים עליה. בשנת 1973, יצא בתל אביב ספרו " צווישן מאראנענטום און שמד - שטודיעס און עסייען וועגן די יידן אין פארטוגאל און בראזיל" – על האנוסים והמומרים בברזיל ובפורטוגל.

מאז 1968, חי ליפינר בישראל, שבה, יחד עם הכנת הספרים החדשים המשיך לחקור את תולדות היהודים בפורטוגל וברזיל. בשנת 1983 הוענק לו פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.

לאחר מותו הוענק לו תואר מסדר ההצטיינות של מפקד הרפובליקה הפורטוגזית. ספרייתו הגדולה נתרמה למרכז המחקר "היספניה יודאיקה" בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים^[1].

גלה עוד נושאים הקשורים לקורות חיים

תלמוד תורה

תלמוד תורה

תלמוד תורה הוא מוסד ללימודי קודש לילדים בקהילה היהודית המסורתית. עם השנים והגלויות זכה ה"תלמוד תורה" לכינויים שונים בתפוצות: ביהדות ארצות האסלאם נקרא "כותאב", ביהדות תימן נקרא "מדרש" או "כניס", ביהדות הבלקן נקרא "מלדארי" וביהדות אשכנז נקרא "חדר" וברבים "חדרים". המורה נקרא בחדר האשכנזי "מלמד" (במלעיל) או "רב'ה", בעדות המזרח נקרא בפשטות "רב" ובכניס התימני נקרא "מארי".

תרבות (רשת חינוך)

תרבות (רשת חינוך)

תַּרְבּוּת הייתה רשת בתי ספר עבריים ציוניים, שפעלה בארצות מזרח אירופה ובייחוד בליטא ובפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

סאו פאולו

סאו פאולו

סאוּ פאוּלוּ היא העיר הגדולה בברזיל והמאוכלסת ביותר ביבשות אמריקה, עם כ-12 מיליון תושבים בעיר וכ-21 מיליון במטרופולין. העיר היא בירת מדינת סאו פאולו, והיא המרכז הפיננסי, העסקי והתעשייתי החשוב ביותר באמריקה הלטינית.

ריו דה ז'ניירו

ריו דה ז'ניירו

ריוּ דה ז'ניירוּ "היו ג'י ז'נייהו", מוכרת גם כ"ריו") היא עיר השוכנת באזור הדרומי-מזרחי של ברזיל, על שפת האוקיינוס האטלנטי, בחלק הדרומי של האזור הטרופי. העיר הייתה בירתה של ברזיל מהתקופה הקולניאלית, ועד להעברת התואר עיר הבירה לברזיליה בשנת 1960.

ז'טוליו ורגאס

ז'טוליו ורגאס

ז'טוליו דורנליס ורגאס, מדינאי ברזילאי ששימש פעמיים כנשיא ברזיל, לראשונה בין 1930 ל-1945 ולאחר מכן בין שנת 1951 ועד להתאבדותו בשנת 1954.

האינקוויזיציה הפורטוגזית

האינקוויזיציה הפורטוגזית

האינקוויזיציה הפורטוגזית הייתה מוסד חקירותיהם של הקתולי, האמון על מימוש וביצוע חוקי הנצרות הקתולית, חינוך, המרה וכן היה שותף ברדיפת מיעוטים דתיים. האינקוויזיציה הפורטוגזית התקיימה בפורטוגל בין 1536 ל-1821. עם זאת, יש הטוענים כי למרות שתחילתה הרשמית ב-1536, הרי שיהודי פורטוגל והאנוסים נרדפו החל מגירוש פורטוגל ב-1497; ובנוסף, שחלק ממגורשי ספרד הגיעו לפורטוגל בתקופה שבין "החלטת אלהמברה" לגרשם ועד לגירוש יהודי פורטוגל.

די גאלדענע קייט

די גאלדענע קייט

די גאָלדענע קייט היה כתב עת ביידיש אשר יצא לאור בישראל בשנים 1948 - 1995, על ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. עורכו של כתב העת לאורך כל שנות קיומו היה אברהם סוצקבר.

גשפר דה גמה

גשפר דה גמה

גשפר דה גמה (1444–1510), מכונה גם גשפר דה לאס אינדיאס נוסע יהודי ששמו המקורי אלונסו פרז. שירת כמה מגדולי מגלי הארצות הפורטוגזיים, ביניהם וסקו דה גמה, שהיה פטרונו ועל שמו הוא מכונה.

פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש

פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש

פרס איציק מַאנגֶר ליצירה ספרותית ביידיש הוא פרס ספרותי ליוצרים ביידיש שנוסד ב-31 באוקטובר 1968, עוד בחייו של איציק מאנגר, וחולק משנת 1969 ועד 1999.

ירושלים

ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם היא עיר הבירה של מדינת ישראל, והעיר הגדולה ביותר בישראל בגודל האוכלוסייה. נכון ל-2023, מתגוררים בה כ-980 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה, המטה הארצי של המשטרה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים.

ליפינר חיבר מספר גדול^[2] של חיבורים בעיקר ביידיש ופורטוגזית. להלן עבודותיו העיקריות:

• חזון האותיות, מאגנס, ירושלים, 1989
• היהודים בברזיל מתקופת הגילוי ועד ימינו, גשר חוברת מס' 3-4 (68-69) דצמבר 1971
• אותיות דערציילן - וואר און לעגענדע אין דער געשיכטע פון יידישן אלף-בית, סאו פאולו, 1941
• צווישן מאראנענטום און שמד - שטודיעס און עסייען וועגן די יידן אין פארטוגאל און בראזיל, הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב, 1973
• ביי די טייכן פון פארטוגאל - ר' שמואל אושקי, זיין טרייסט צו די ליידן פון ישראל, בואנוס איירס, 1949
• אידעאלאגיע פון יידישן אלף-בית, בואנוס איירס, 1967
• ביי די טייכן פון פארטוגאל - ר' שמואל אושקי, זיין טרייסט צו די ליידן פון ישראל, בואנוס איירס, 1949
• Two Portuguese exiles in Castile : Dom David Negro and Dom Isaac Abravanel, מאגנס 1997 (באנגלית, תורגם מפורטוגזית)^[3]