הולנד במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת ההולנדית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | NED | |||||
| שם | הוועד האולימפי ההולנדי | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
הולנד השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת פריז (1900). היא נעדרה מאולימפיאדת סנט לואיס (1904), ושבה והשתתפה באולימפיאדת לונדון (1908). מאז השתתפה בכל המשחקים, פרט לאולימפיאדת מלבורן (1956), אותה החרימה במחאה על דיכוי המרד ההונגרי בידי ברית המועצות (אם כי הספיקה להשתתף בתחרויות הרכיבה שנערכו בסטוקהולם קודם לכן).
במהלך השנים צברו הספורטאים ההולנדים 321 מדליות, מהן 95 מדליות זהב. הענפים בהם הושגו מירב המדליות הם שחייה (62 מדליות, מהן 22 מדליות זהב), רכיבת אופניים (61 מדליות, מהן 23 מדליות זהב) וחתירה (35 מדליות, מהן 7 מדליות זהב). נבחרות ההוקי שדה ההולנדיות זכו לאורך השנים ב-18 מדליות, יותר מכל נבחרת אחרת (אם כי נבחרת הודו צברה יותר מדליות זהב ממנה).
באולימפיאדות החורף משתתפת הולנד מאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1928). היא נעדרה מאולימפיאדת לייק פלאסיד (1932), והשתתפה בכל המשחקים שנערכו מאז אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936). במשחקי החורף צברו הספורטאים ההולנדים 130 מדליות, מהן 45 מדליות זהב. כל המדליות פרט לארבע הושגו בהחלקה מהירה, ענף בו מדורגת הולנד במקום הראשון בטבלת המדליות של כל הזמנים.
ארובה, שהיא טריטוריה בריבונות הולנדית, שולחת למשחקים האולימפיים משלחת נפרדת. גם סורינאם החלה את דרכה במשחקים בהיותה מושבה הולנדית. עד אולימפיאדת בייג'ינג (2008) גם האנטילים ההולנדיים שלחו משחלחת נפרדת, ואולם ב-2011 בוטל המעמד האוטונומי שלהם. חלקם קיבלו מעמד של רשות מקומית בהולנד, וחלקם הפכו לחלק מממלכת ארצות השפלה. בשל שינוי זה הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי לא יאפשר עוד את השתתפותה של משלחת מהאנטילים ההולנדיים במשחקים. עם זאת, התיר לספורטאים מהאיים להשתתף באולימפיאדת לונדון (2012) כעצמאים, תחת הדגל האולימפי.
גלה עוד נושאים הקשורים להולנד במשחקים האולימפיים
אירוח המשחקים
המשחקים האולימפיים נערכו על אדמת הולנד פעם אחת, אולימפיאדת אמסטרדם (1928). אמסטרדם הועדפה אז על פני לוס אנג'לס. עוד קודם לכן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים ב-1920 וב-1924, אז הפסידה לבודפשט[1] ולפריז, בהתאמה. בהמשך הגישה את מועמדותה עוד פעמיים: ב-1952 (אז דורגה במקום הרביעי, אחרי הלסינקי, לוס אנג'לס ומיניאפוליס) וב-1992 (אז דורגה במקום השישי, אחרי ברצלונה, פריז, בריזביין, בלגרד ובירמינגהאם).
גלה עוד נושאים הקשורים לאירוח המשחקים
היסטוריה
עד מלחמת העולם הראשונה
29 ספורטאים הולנדים נטלו חלק באולימפיאדת פריז, הראשונה בה השתתפה הולנד. מועדון החתירה מינרווה אמסטרדם הגיע לכמה הישגים - מדליית זהב בתחרות הזוגות, מדליית כסף בתחרות הרביעיות ומדליית ארד בתחרות השמיניות. בנוסף, זכתה נבחרת הקליעה במדליית ארד, והשחיין יוהנס דרוסט הגיע להישג דומה במשחה ל-200 מ' בסגנון גב.
לאחר שנעדרה מאולימפיאדת סנט לואיס, שבה הולנד והשתתפה באולימפיאדת לונדון. אולימפיאדה זו הייתה החלשה ביותר בתולדות הולנד, לאחר שספורטאיה זכו בשתי מדליות ארד בלבד: רביעיית החותרים ונבחרת הכדורגל, לאחר שגברה על נבחרת שוודיה.
הישגיה של הולנד באולימפיאדת סטוקהולם (1912) לא היו גבוהים בהרבה - הם זכו ב-3 מדליות ארד: נבחרת הכדורגל שחזרה את הישגה מלונדון, לאחר שהובסה בחצי הגמר בידי נבחרת דנמרק 4-1, אך הביסה את נבחרת פינלנד במשחק על המקום השלישי בתוצאה 0-9. בשתי מדליות הארד הנוספות זכתה נבחרת הסיף, בתחרויות הקבוצתיות בדקר ובחרב.
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) הייתה מוצלחת מקודמותיה עבור הנבחרת ההולנדית, שסיימה את המשחקים עם 11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ודורגה במקום התשיעי בטבלת המדליות.
השייטים ההולנדים זכו בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף אחת, אם כי בתחרות בדגם דינגי באורך 12 רגל התחרו רק שני צוותים, שניהם הולנדים, ומטבע הדברים חלקו במקומות הראשונים. תחרות זו נערכה במשך יומיים, אך השיוט ביום השני נפסל מאחר שאחד המצופים זז ממקומו. המארגנים הבלגים לא היו ערוכים לקיום שיוטים נוספים, ומאחר ששני הצוותים היו הולנדים, נערכו שני השיוטים האחרון בהולנד עצמה. הצוות שזכה במדליית הזהב כלל את קורנליס הין ובניו פרנס ויוהאן. פרנס בן ה-14 לא יכול היה לנסוע לבלגיה מאחר שהיה עליו ללכת לבית הספר, ואחיו הגדול יוהאן נסע במקומו. בשיוטים שנערכו בהולנד השתתף פרנס, והיה לזוכה הצעיר ביותר במדליית זהב המשחקים אלה. גם מדליית הזהב השנייה של הולנד בענף השיט, בדגם 6 וחצי מטר, הושגה בקלות, מאחר שפרט לצוות ההולנדי התחרה רק עוד צוות אחד מצרפת, שסיים במקום השני.
רוכב האופניים מוריס פטרס זכה במדליית הזהב במרוץ ל-1,000 מטר, ועמיתו פיט איקלאר זכה בשתי מדליות ארד: האחת במרוץ ל-50 ק"מ, והשנייה במרוץ אופני הטנדם ל-2,000 מטר, יחד עם פרנס דה פרנג. במדליית הזהב הרביעית זכתה נבחרת הקשתות. נבחרת משיכת החבל זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לנבחרת בריטניה בשלב הגמר, וגברה על נבחרת בלגיה במאבק על המקום השני. הסייף אריה דה יונג זכה במדליית ארד בתחרות החרב, והיה שותף לזכייתה של הנבחרת כולה בהישג דומה. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית ארד שלישית ברציפות, לאחר שהפסידה לנבחרת בלגיה בחצי הגמר, ולנבחרת ספרד בשלב הגמר של בית הניחומים.
אולימפיאדת פריז (1924)
באולימפיאדת פריז (1924) צברו ההולנדים 10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ושוב דורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות.
בענף הרכיבה זכו ההולנדים בשתי מדליות זהב: אדולף ואן דר וורט זכה בתחרות האישית, והיה שותף גם לזכייה בתחרות הקבוצתית. ברכיבת אופניים זכו ההולנדים בשלוש מדליות: קו וילמס זכה במדליית הזהב במרוץ ל-50 ק"מ, יאפ מייר זכה במדליית כסף במרוץ ל-1,000 מ', ומוריס פטרס, שזכה במקום הראשון במרוץ זה באנטוורפן, לא הצליח להעפיל אף לשלב חצי הגמר, אך זכה במדליית הארד במרוץ אופני הטנדם ל-2,000 מ', יחד עם חרארד בוש ואן דרקסטיין. במדליית הזהב הרביעית זכו החותרים וילי רסינג וטן ביינן.
נבחרת השליחים ב-100X4 מטרים שברה את שיא העולם בשלב רבע הגמר (42.0 שניות), אך בשלב הגמר השיגה תוצאה נמוכה יותר, וזכתה במדליית הארד, שהייתה הראשונה של הולנד בענף האתלטיקה. קיאה באומן הייתה לאישה ההולנדית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שזכתה במקום השלישי בטורניר הטניס לזוגות המעורבים, עם בן זוגה הנק טימר. מדליות נוספות הושגו בסיף ובשיט.
נבחרת הכדורגל הפסידה בחצי הגמר לנבחרת אורוגוואי, ומצאה עצמה מתמודדת על מדליית הארד בפעם הרביעית ברציפות. בניגוד לפעמים הקודמות, הפסידה הפעם במעמד זה לנבחרת שוודיה, וסיימה במקום הרביעי.
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)
באולימפיאדה אותה אירחה, התעלתה הנבחרת ההולנדית לשיאים חדשים - 19 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום השמיני בטבלת המדליות.
גם במשחקים אלה, היו הענפים הבולטים רכיבה ואופניים. צ'ארלס פאהוד דה מונטנגס, שהיה שותף לזכייה בתחרות הרכיבה הקבוצתית בפריז, זכה במדליית הזהב בתחרות האישית, והיה שותף לזכייה שנייה ברציפות במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. עמיתו לנבחרת, חרארד דה קרויף, זכה במדליית הכסף בתחרות האישית, ונבחרת הרכיבה האומנותית זכתה במדליית הארד. רוכבי הטנדם ברנהרד לנה ודן ואן דייק זכו במדליית הזהב במרוץ ל-2,000 מטר, ולזכייתו נוספו שלוש מדליות כסף נוספות בענף זה, אחת מהן של ואן דרקסטיין, במרוץ ל-1,000 מטר.
נבחרת הנשים בהתעמלות זכתה במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. מאמן הנבחרת, חריט קלירקופר היה יהודי, כמו גם חמש מחברות הנבחרת. כולם, פרט לאלקה דה לוי נספו בשואה; קלירקופר, הלנה קלוט-נורדהיים, אנה דרזדן-פולק ויודיק תמנס-סימונס נרצחו בסוביבור, וסטלה בליץ-אחסטריבה נרצחה באושוויץ.
השחיינית מריה בראון זכתה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר בסגנון גב ובמדליית הכסף במשחה ל-400 מטר בסגנון חופשי. שחיינית נוספת, מיטייה ברון, זכתה במדליית הכסף במשחה ל-200 מטר בסגנון חזה. במדליית הזהב השישית זכה המתאגרף בפ ואן קלאפרן.
נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לנבחרת הודו במשחק הגמר. נבחרת הכדורגל הודחה כבר בסיבוב הראשון, לאחר הפסד לנבחרת אורוגוואי. ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים הולנדים במדליות כללו שיט, אתלטיקה והרמת משקולות.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) ירדו הישגיה של הולנד לכדי 7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. דה מונטנגס שמר על תוארו בתחרויות הרכיבה, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. רוכב האופניים ז'אק ואן אגמונד זכה במדליית הזהב במרוץ ל-1,000 מטר ובמדליית הכסף במרוץ נגד השעון ל-1,000 מטר. מדליות נוספות הושגו בשחייה ובשיט.
אולימפיאדת ברלין (1936)
באולימפיאדת ברלין (1936) שוב בלטו הספורטאים ההולנדים, עם 17 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, שהקנו להולנד את המקום התשיעי בטבלת המדליות.
הענף הבולט ביותר היה השחייה. השחייניות ההולנדיות זכו ב-5 מדליות, בהן 4 מתוך 5 מדליות הזהב האפשריות. ריי מסטנברוק הייתה השחיינית הבולטת ביותר בבריכת השחייה, לאחר שזכתה במדליות זהב במשחים ל-100 ול-400 מטר בסגנון חופשי. במשחה ל-100 מטר חופשי שברה שלוש פעמים את השיא האולימפי, והעמידה אותו בסופו של דבר על 1:05.9 דק'. גם במשחה ל-400 מטר קבעה שיא אולימפי חדש, 5:26.4 דק'. במשחה ל-100 מטר גב הסתפקה מסטנברוק במדליית הכסף, בעוד בת ארצה נידה סנף זוכה במדליית הזהב. גם סנף קבעה שיא אולימפי חדש, 1:16.6 דק'. בנוסף, זכתה נבחרת השליחות ל-100X4 מ' בסגנון חופשי, בשורותיה התחרתה גם מסטנברוק, במדליית הזהב. גם הנבחרת קבעה שיא אולימפי חדש, 4:36.0 דק'.
רוכב האופניים ארי דה פליט זכה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון ל-1,000 מ', ובמדליית הכסף במרוץ ל-1,000 מ'. ברנהרד לנה, שזכה במדליית הזהב באופני טנדם באמסטרדם, זכה הפעם במדליית הכסף, יחד עם שותפו הנדריק אומס. במדליית הזהב השישית זכה השייט דן קגכלנד, בדגם מונוטייפ. האתלט טינוס אוסנדרפ זכה בשתי מדליות ארד, בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר. נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת גרמניה בחצי הגמר, וגברה על נבחרת צרפת במשחק על המקום השלישי. מדליות נוספות הושגו ברכיבה ובקיאקים.
אולימפיאדת לונדון (1948)
באולימפיאדת לונדון (1948) זכו ההולנדים ב-16 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, בכל החמש זכו נשים.
הספורטאית ההולנדית הבולטת במשחקים הייתה האתלטית פאני בלנקרס-קואן, שזכתה ב-4 מדליות זהב, בכל תחרויות הריצה למרחקים קצרים: ריצת 100 מטר, ריצת 200 מטר, ריצת 80 מטר משוכות ויחד עם חברותיה למשלחת במרוץ השליחות ל-100X4 מטרים. במדליית הזהב החמישית זכתה השחיינית נל ואן פליט, במשחה ל-200 מטר חזה.
ספורטאי הולנדי בולט נוסף במשחקים אלה היה וים סליקהויס, שזכה במדליות הארד בריצת 1500 מטר ובריצת 5000 מטר. נבחרת ההוקי שוב זכתה במדליית הארד, ולהישג דומה הגיעה גם נבחרת הכדורמים. מדליות נוספות הושגו בקיאקים, רכיבת אופניים, הרמת משקולות ושיט.
אולימפיאדת הלסינקי (1952)
באולימפיאדת הלסינקי (1952) הצליחו ההולנדים לזכות בחמש מדליות בלבד, ולראשונה מזה 40 שנה אף ספורטאי הולנדי לא זכה במדליית זהב, וכל המדליות היו מדליות כסף. שלוש מהן הושגו בשחייה: נבחרת השליחות ב-100X4 מטר חופשי, האני טרמולן ב-100 מטר חופשי וחרטיה וילמה ב-100 מטר גב. פוק ברוור זכתה במדליית כסף בריצת 200 מטר, ולהישג דומה הגיע נבחרת ההוקי, לאחר שגברה על נבחרת פקיסטן בחצי הגמר, והפסידה לנבחרת הודו בשלב הגמר. נבחרת הכדורמים סיימה במקום החמישי.
אולימפיאדת מלבורן (1956)
עקב פלישתה של ברית המועצות להונגריה לשם דיכוי המרד ההונגרי ערב אולימפיאדת מלבורן, הודיעה הולנד, בדומה לספרד ולשווייץ, כי תחרים את המשחקים בשל השתתפותה של ברית המועצות בהם. מאחר שתחרויות הרכיבה נערכו בסטוקהולם עוד לפני תחילת המשחקים במלבורן, ספורטאי הולנדי אחד, אלכסיס פנצ'וליצב, הספיק להשתתף בתחרויות הרכיבה האומנותית. הוא סיים במקום ה-28.
אולימפיאדת רומא (1960)
111 ספורטאים הולנדים השתתפו באולימפיאדת רומא (1960), אך הישגיהם היו נמוכים מבעבר. הם זכו בשלוש מדליות בלבד, אף אחת מהן לא מדליית זהב. השחיינית מריאנה המסקרק הגיעה להישג הטוב ביותר, מדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר. ויגר מנסונידס זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חזה, וטינקה לגרברג הגיעה להישג זהה במשחה ל-400 מטר חופשי.
אולימפיאדת טוקיו (1964)
באולימפיאדת טוקיו (1964), בה השתתפו 125 ספורטאים הולנדים, זכתה הולנד בהישגים גבוהים יותר - 10 מדליות, מהן שתי מדליות זהב.
במשחקים אלה, שנערכו ביפן, הוכנס לראשונה ענף הג'ודו למשחקים. הג'ודוקא אנטון חיסינק גבר על יריבו אקיו קמינגה וזכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל הפתוח. הוא היה הזוכה היחיד בענף הג'ודו שאינו יפני. במדליית הזהב השנייה זכו רביעיית רוכבי האופניים במרוץ הכביש הקבוצתי. השחיינית אדה קוק זכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר, והייתה שותפה לזכיית נבחרת השליחות ההולנדית במדליית כסף במשחה ל-100X4 מטר מעורב. במשחה המקביל בסגנון חופשי זכתה הולנד במדליית ארד. ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים הולנדים במדליות כללו חתירה וקיאקים.
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) ירד מספר המשתתפים ההולנדים ל-107. הם זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב: השחיינית אדה קוק במשחה ל-200 מטר פרפר, החותר יאן וינסה ורביעיית רוכבי האופניים במרוץ הקבוצתי נגד השעון ל-100 ק"מ. מדליות נוספות הושגו גם כן בחתירה וברכיבת אופניים, וכן באתלטיקה.
אולימפיאדת מינכן (1972)
מספר המשתתפים ההולנדים באולימפיאדת מינכן (1972) עלה ל-134, אך מספר המדליות בהן זכו ירד ל-5, מהן 3 מדליות זהב. הג'ודוקא וילם רוסקה זכה בשתי מדליות זהב, הן בקטגוריית המשקל הכבד והן בקטגוריית המשקל הפתוח. הני קויפר ניצח במרוץ אופני הכביש, מיקה יאפיס זכתה במדליית הכסף בתחרות הקיאקים ל-500 מ', ואילו רואל לויננבורג ורוד סטוקפיס זכו במדליית הארד בתחרות החתירה לזוגות ללא הגאי.
נבחרת ההוקי סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת גרמניה המערבית ובמשחק על המקום השלישי לנבחרת הודו. בנוסף, העפילו מספר שחייניות הולנדיות לשלבי הגמר במשחים בהן השתתפו, אך לא זכו במדליות.
כמה מהספורטאים ההולנדים עזבו את מינכן בעקבות טבח הספורטאים. בריאיון למגזין ספורטס אילוסטרייטד ציין אחד מהם, האתלט יוס הרמנס, כי "אם אתה מגיע למסיבה, ומישהו נהרג במסיבה, אינך רוצה להמשיך לחגוג. אני הולך הביתה".
אולימפיאדת מונטריאול (1976)
גם באולימפיאדת מונטריאול (1976) צברו ההולנדים חמש מדליות, אלא שהפעם, איש מבין 109 המשתתפים לא זכה במדליית זהב.
במדליות הכסף זכו רוכב האופניים הרמן פונסטן (במרוץ ל-4,000 מטר) והקלע אריק סווינקלס. השחיינית אניט בריגיטה זכתה במדליות הארד במשחים ל-100 ול-200 מטר חופשי, וכך גם נבחרת הכדורמים. נבחרת ההוקי סיימה את שלב המוקדמות ללא הפסד, אך הודחה בחצי הגמר בידי נבחרת ניו זילנד, והפסידה לפקיסטן במשחק על המקום השלישי.
אולימפיאדת מוסקבה (1980)
מדינות רבות החרימו את אולימפיאדת מוסקבה (1980), במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. הולנד, בדומה ל-15 מדינות מערביות נוספות, בחרה להביע את מחאתה בכך שספורטאיה לא התחרו תחת דגלהּ, אלא תחת הדגל האולימפי. 90 הספורטאים ההולנדים שהשתתפו במשחקים גם לא נטלו חלק בטקס הפתיחה. לו היו ההולנדים זוכים במדליות זהב, לא היה מושמע המנון הולנד, כי אם ההמנון האולימפי.
מבחינה ספורטיבית, הייתה אולימפיאדת מוסקבה מהחלשות בתולדות הולנד. להישג הגבוה ביותר הגיע חרארד נייבור, שזכה במדליית הכסף בריצת המרתון. הג'ודוקא האנק נומן זכה במדליית ארד בקטגוריית המשקל החצי-כבד, וכך גם רביעיית השליחות במשחה ל-100X4 מ' בסגנון חופשי.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתפרו משמעותית הישגיה של הולנד. 136 הספורטאים ההולנדים זכו ב-13 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. כל המדליות פרט לשתיים הושגו בידי נשים.
הענף בו בלטה הולנד במיוחד היה השחייה (6 מדליות, מהן 2 מדליות זהב). יולנדה דה רובר זכתה במדליית הזהב במשחה ל-200 מטר גב ובמדליית הארד במשחה ל-100 מטר גב. עמיתתה, פטרה ואן סטברן, זכתה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר חזה, ואף קבעה שיא אולימפי חדש (1:09.88 דק'). השליחות ל-100X4 מטר בסגנון חופשי זכו במדליית הכסף, ואילו אנמארי ורסטאפן, שהייתה שותפה להישג זה, זכתה גם בשתי מדליות ארד במשחים ל-100 ול-200 מטר חופשי.
נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה בתואר האולימפי הראשון בתולדותיה לאחר שסיימה את משחקיה ללא הפסד, ריה סטלמן זכתה במקום הראשון בזריקת דיסקוס, והגבר ההולנדי היחיד שזכה במדליית זהב אולימפית היה גולש הרוח סטפן ואן דן ברג. מדליות נוספות הושגו בחתירה, איגרוף וקיאקים.
אולימפיאדת סיאול (1988)
147 ספורטאים ייצגו את הולנד באולימפיאדת סיאול (1988), והם זכו ב-9 מדליות, בהן שתי מדליות זהב.
במדליות הזהב זכו החותרים ניקו רינקס ורונלד פלורין, וכן רוכבת האופניים מוניק קנול, במרוץ אופני כביש. שתי נבחרות ההוקי זכו במדליות ארד: הגברים לאחר שגברו על נבחרת אוסטרליה, והנשים לאחר ניצחון על נבחרת בריטניה. מדליות נוספות הושגו בשחייה, איגרוף, ג'ודו וקיאקים.
אולימפיאדת ברצלונה (1992)
באולימפיאדת ברצלונה (1992) עלה מספר המשתתפים ההולנדים ל-220, ומספר המדליות עלה ל-15, אם כי רק שתיים מהן היו מדליות זהב.
זוכי מדליות הזהב היו אלן ואן לנכן, שניצחה בריצת 800 מטר ושלישיית רוכבי הסוסים בתחרות הקפיצה הקבוצתית. אחד מהם, פיט ריימקרס, זכה גם במדליית כסף בתחרות הקפיצה האישית. שניים מהאלופים האולימפיים מסיאול התחרו גם בברצלונה, אך הסתפקו הפעם במדליית ארד - החותר ניקו רינקס, שהתחרה במשחקים אלה לצידו של הנק יאן זוולה, ורוכבת האופניים מוניק קנול. בנוסף על קנול, זכו עוד שלושה רוכבי אופניים הולנדים במדליות. נבחרת הכדורעף, שהעפילה לשלב רבע הגמר מהמקום הרביעי בבית בו התמודדה, הצליחה לגבור על יריבותיה בהמשך הדרך, ונעצרה רק בשלב הגמר, בו הפסידה לנבחרת ברזיל. לעומתה, נבחרת ההוקי סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת פקיסטן במשחק על המקום השלישי. מדליות הוספות הושגו באיגרוף, ג'ודו ושיט.
אולימפיאדת אטלנטה (1996)
235 ספורטאים הולנדים השתתפו באולימפיאדת אטלנטה (1996). הם צברו 19 מדליות, המספר הגבוה ביותר מאז אירחו את המשחקים ב-1928, מתוכן 4 מדליות זהב.
רוכבי האופניים זכו בשלוש מדליות: בארט ברנטיינס זכה במדליית הזהב באופני הרים, ואילו אינגריד הרינגה זכתה במדליית כסף במרוץ הנקודות ובמדליית ארד במרוץ הספרינט. גם החותרים זכו בשלוש מדליות: שמיניית החותרים - שכללה גם את רינקס, זוולה ופלורין שהתחרו בעבר בזוגות - זכתה במדליית הזהב, מרטן ון דן לינדן ופפין אדווין זכו במדליית כסף בתחרות לזוגות, ואילו אירנה אייס ואקה ואן נס זכו במדליית הארד בתחרות המקבילה לנשים. ענף נוסף בו זכו ההולנדים ב-3 מדליות הוא רכיבה. בתחרות הרכיבה האומנותית זכתה אנקי ואן גרונסוון במדליית הכסף, וסוון רוטנברגר זכה במדליית הארד. השניים היו שותפים גם לזכייה במדליית הכסף בתחרות הרכיבה האומנותית הקבוצתית. ענף רביעי בו הושגו שלוש מדליות הוא הג'ודו - מארק הויזינחה, ג'ני גל וקלאודיה זווירס זכו כולם במדליות ארד.
בענפי הכדור זכו ההולנדים להצלחה רבה. נבחרת הכדורעף זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת איטליה. נבחרת הנשים סיימה במקום החמישי. גם בהוקי שדה זכתה נבחרת הגברים בתואר האולימפי, לאחר ניצחון על נבחרת ספרד. נבחרת הנשים זכתה במדליית הארד לאחר שגברה על נבחרת בריטניה במשחק על המקום השלישי, לאחר הארכה.
ענפים נוספים בהם זכו הספורטאים ההולנדים במדליות היו שיט ושחייה. השייטת מרגריט מאטיסה זכתה במדליית הכסף בדגם יורופ, ורוי היינר זכה במדליית הזהב בדגם פין. השחיינית קירסטן פליחהויס זכתה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-400 ול-800 מטר בסגנון חופשי. במשחקים אלה סימנו את פריצתו של פיטר ואן דן הוחנבאנד בן ה-18, שסיים במקום הרביעי במשחים ל-100 ול-200 מטר חופשי.
אולימפיאדת סידני (2000)
אולימפיאדת סידני (2000) הייתה המוצלחת בתולדות הולנד. 243 הספורטאים ההולנדים שהשתתפו במשחקים זכו ב-25 מדליות, מהן 12 מדליות זהב, ובסיומם דורגה הולנד במקום השמיני בטבלת המדליות.
השחייה היה הענף הבולט ביותר, עם 8 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. אינגה דה ברוין זכתה ב-3 מדליות זהב, לאחר שניצחה במשחים ל-50 ול-100 מטר חופשי ול-100 מטר פרפר. בשני המשחים האחרונים קבעה שיאי עולם חדשים: 53.77 שניות ו-56.61 שניות, בהתאמה. בנוסף הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת השליחות ההולנדית במדליית הכסף במשחה ל-100X4 מטר בסגנון חופשי. פיטר ואן דן הוחנבאנד ניצח במשחים ל-100 ול-200 מטר חופשי, באחרון קבע אף הוא שיא עולם חדש (1:45.35 דק'), תוך שהוא גובר על יריבו האוסטרלי איאן ת'ורפ על אדמת אוסטרליה. בנוסף, זכה במדליית ארד במשחה ל-50 מטר חופשי, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים במדליית האחד במשחה ל-200X4 מטרים חופשי.
ספורטאית הולנדית בולטת נוספת הייתה רוכבת האופניים לאונטין ואן מורסל, שזכתה ב-3 מדליות זהב, במרוץ מרדף, במרוץ אופני כביש ובמרוץ נגד השעון. במרוץ הנקודות זכתה ואן מורסל במדליית הכסף. אנקי ואן גרונסוון זכתה במדליית הזהב ברכיבה אומנותית, והייתה שותפה לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. בתחרות הקפיצות זכה ירון דובלדאם במדליית הזהב ובן ארצו אלברט וורן זכה במדליית הכסף. הג'ודוקא מארק הויזינחה, שזכה במדליית הארד באטלנטה, זכה במדליית הזהב בסידני. השייטת מרגריט מאטיסה זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית הכסף בדגם יורופ.
שתי נבחרות ההוקי שמרו על הישגיהן מאטלנטה. נבחרת הגברים זכתה במקום הראשון, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת קוריאה הדרומית, ונבחרת הנשים זכתה במדליית הארד, לאחר שגברה על נבחרת ספרד במשחק על המקום השלישי. לעומתן, לא הצליחה נבחרת הכדורעף לשמור על תוארה, והיא הודחה כבר בשלב רבע הגמר בידי נבחרת יוגוסלביה. במשחקים אלה נערך גם טורניר הכדורמים הראשון לנשים, ונבחרת הולנד סיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה לנבחרת רוסיה במשחק על מדליית הארד.
בנוסף להישגים אלה, ספורטאים הולנדים זכו במדליות גם בחתירה, טניס וקשתות.
אולימפיאדת אתונה (2004)
לאולימפיאדת אתונה (2004) שלחה הולנד 216 ספורטאים. הם זכו ב-22 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. הולנדי נוסף שהגיע לאתונה הוא התקליטן טייסטו, שניגן את המוזיקה בעת שהמשלחות צעדו באצטדיון האולימפי בטקס הפתיחה של המשחקים.
גם במשחקים אלה הייתה השחייה הענף הבולט ביותר, עם 7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. אינגה דה ברוין שמרה רק על תואר אחד, ב-50 מטר חופשי. במשחה ל-100 מטר חופשי סיימה במקום השני, ובמשחה ל-100 מטר פרפר במקום השלישי. גם פיטר ואן דן הוחנבאנד שמר רק על אחד מתואריו, ב-100 מטר חופשי. במשחה ל-200 מטר חופשי הגיע למקום השני, אחרי איאן ת'ורפ ולפני מייקל פלפס. נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים חופשי זכתה במדליית הכסף ונבחרת השליחות זכתה במדליית הארד במשחה המקביל.
גם רוכבת האופניים לאונטין ואן מורסל שמרה רק על אחד מתואריה, במרוץ נגד השעון. במרוץ המרדף זכתה במדליית הארד. תיאו בוס זכה במדליית הכסף במרוץ הספרינט ל-200 מ', ובארט ברנטיינס, האלוף האולימפי באופני הרים מאטלנטה, זכה במדליית ארד. אנקי ואן גרונסוון שמרה על תוארה ברכיבה אומנותית, אך הנבחרת סיימה בתחרות הקבוצתית רק במקום הרביעי. ספורטאי הולנדי נוסף שאיבד את תוארו הוא הג'ודוקא מארק הויזינחה, שזכה במדליית הארד בקטגוריית המשקל של עד 90 ק"ג. אדית בוש זכתה במדליית הכסף בקטגוריית המשקל של עד 70 ק"ג, דבורה גרוונסטין זכתה במדליית ארד בקטגוריית המשקל של עד 57 ק"ג, ודניס ואן דר חיסט הגיע להישג דומה בקטגוריית המשקל של 100 ק"ג ומעלה.
נבחרות ההוקי זכו שתיהן במדליות כסף. שתיהן סיימו את שלב הבתים ללא הפסד, אך הפסידו במשחקי הגמר לנבחרות אוסטרליה וגרמניה, בהתאמה. ספורטאים הולנדים נוספים זכו במדליות בחתירה, ולראשונה גם בבדמינטון.
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)
243 ספורטאים הולנדים השתתפו באולימפיאדת בייג'ינג (2008). הם זכו ב-16 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, בשמונה ענפים שונים. כל המדליות פרט לשלוש הושגו בידי נשים.
אנקי ואן גרונסוון זכתה בפעם השלישית ברציפות בתחרות הרכיבה האומנותית, והייתה שותפה לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. רוכבת האופניים מריאנה פוס זכתה במדליית הזהב במרוץ הנקודות. מארטן ואן דר וידן ניצח במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים. מאחר שתחרות זו נערכה בפעם הראשונה, התוצאה שהשיג, 1:51:51.6 שעות, מהווה שיא אולימפי. היעדרה של דה ברוין שפרשה ב-2007 הפחיתה מהישגי ההולנדים בבריכת השחייה, ואף שכמה שחיינים הולנדים העפילו לשלב הגמר, רק נבחרת השליחות ל-100X4 מ' זכתה לעמוד על הפודיום, לאחר שזכתה במדליית הזהב תוך קביעת שיא אולימפי חדש, 3:33.76 דק'. ואן דן הוחנבאנד החליט להתרכז במשחה ה-100 מטר חופשי ונמחק ממשחה ה-200 מטר חופשי. הוא סיים חמישי בתוצאה 47.75 שנ'. זמן קצר לאחר מכן הכריז על פרישתו מהשחייה התחרותית. החותרות מאריט ואן אאופן וקירסטן ואן דר קולק, שסיימו במקום השלישי באתונה, זכו הפעם במדליית הזהב. שמיניית החותרות ההולנדית זכתה במדליית כסף.
חמישה ג'ודוקאים הולנדים זכו במדליות: דבורה גרוונסטין זכתה במדליית הכסף בקטגוריית המשקל של עד 57 ק"ג, ובמדליות ארד זכו אדית בוש (עד 70 ק"ג), אליזבת וילבורדסה (עד 63 ק"ג), הנק חרול (עד 100 ק"ג) ורובן הוקס (עד 60 ק"ג). השייטות ההולנדיות זכו בשתי מדליות כסף, בדגמי 470 ויינגלינג.
בענפי הכדור זכו שתי נבחרות נשים במדליות זהב. נבחרת הכדורמים סיימה את שלב הבתים עם ניצחון בודד ושני הפסדים, ועלתה מהמקום השלישי. בהמשך, הצליחה לנצח ביתר המשחקים, ובמשחק הגמר גברה על נבחרת ארצות הברית. נבחרת ההוקי לא הפסידה אף משחק בדרכה לתואר. במשחק הגמר גברה על נבחרת סין. גם נבחרת הגברים סיימה את השלב המוקדם ללא הפסד, אך בחצי הגמר הודחה בידי נבחרת גרמניה, והפסידה לאוסטרליה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל, בהופעה ראשונה מזה 80 שנה, הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ארגנטינה. בשורות הנבחרת שיחקו, בין היתר, רוי מקאיי וראיין באבל.
אולימפיאדת לונדון (2012)
באולימפיאדת לונדון (2012) ירד מספר הספורטאים ההולנדים ל-178. הם זכו ב-20 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, בשמונה ענפים שונים.
השחיינית ראנומי קרומווידג'ויו קבעה שני שיאים אולימפיים, במשחה ל-50 מטר חופשי (24.05 שניות) ובמשחה ל-100 מטר חופשי (53.00 שניות). מרלין ולדהויס זכתה במדליית הארד במשחה ל-50 מטר חופשי. השתיים שיתפו פעולה בנבחרת השליחות ההולנדית ל-100X4 מטר חופשי, וזכו יחד במדליית כסף. נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב, שגם בה היו חברות, סיימה במקום השישי. במשחי הגברים בלט סבסטיאן ורסכורן שסיים במקום החמישי במשחה ל-100 מטר חופשי. יורי ורלינדן סיים במקום השישי במשחה ל-100 מטר פרפר, והשניים היו שותפים לזכייה במקום השביעי של נבחרת השליחים ל-100X4 מטר מעורב.
בשיט זכו ההולנדים בשלוש מדליות, אחת מכל סוג. דוריאן ואן ריסלברגה זכה במדליית זהב בדגם ניל פרייד RS:X, מאריט בוומסטר זכתה במדליית כסף בדגם לייזר רדיאל וצמד שייטות ה-470 זכו במדליית ארד. שייט נוסף, פיטר יאן פוסטמה, סיים במקום הרביעי בדגם פין. גם ברכיבת אופניים זכו ההולנדים בשלוש מדליות. מריאנה פוס זכתה במדליית זהב במרוץ אופני כביש, טאון מולדר זכה במדליית ארד במרוץ קיירין ולאורה סמולדרס רשמה הישג דומה באופני BMX. אפקה זונדרלנד היה למתעמל ההולנדי הראשון מאז אולימפיאדת אמסטרדם (1928) שזוכה במדליה אולימפית. זונדרלנד זכה במדליית הזהב בתרגיל המתח.
נבחרות ההוקי ההולנדיות המשיכו להניב תוצאות גם בלונדון. נבחרת הנשים זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות, לאחר ניצחון בגמר על נבחרת ארגנטינה, ואילו נבחרת הגברים זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת גרמניה. ברכיבה זכו ההולנדים בארבע מדליות. אדלינד קורנליסן זכתה במדליית כסף בתחרות האישית ובמדליית הארד עם הנבחרת ההולנדית בתחרות הקבוצתית. גרקו שרדר זכה בשתי מדליות זהב בקפיצות, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית. לעומתם, איבדה אנקי ואן גרונסוון את תוארה לאחר שלוש זכיות רצופות, וסיימה רק במקום השישי. הג'ודוקא הנק חרול זכה במדליית ארד בפעם השנייה ברציפות, וגם אדית בוש זכתה במדליית ארד בג'ודו. שמיניית החותרות ההולנדית זכתה אף היא במדליית ארד.
באתלטיקה בלט צ'ורנדי מרטינה, שייצג קודם לכן את האנטילים ההולנדיים, וסיים במקום החמישי בריצת 200 מטר, במקום השישי בריצת 100 מטר ובמקום השישי עם נבחרת השליחים ההולנדית במירוץ השליחים ל-100X4 מטרים. נבחרת השליחות המקבילה סיימה אף היא במקום השישי. ספורטאים הולנדים נוספים שבלטו בלונדון כללו את כדורעפני החופים ריינדר נומרדור וריכרד סכול (מקום רביעי), הקשת ריק ואן דר ון (מקום רביעי), רוכבי האופניים ריימון ואן דר ביזן וטוואן ואן גנדט (מקומות רביעי וחמישי באופני BMX), נבחרת הנשים במרוץ אופני מסלול (מקום חמישי), הג'ודאים דקס אלמונט ומרהינדה ורקרק (מקום חמישי), הקלע פטר הלנברנד (מקום חמישי בירי ברובה אוויר), שמיניית החותרים (מקום חמישי), רביעיות החותרים (מקום חמישי ומקום שישי), רוכבת האופניים קירסטן וילד (מקום שישי) ונבחרות רוכבי האופניים במירוץ מרדף (הנשים במקום שישי, הגברים במקום השביעי). טניסאי השולחן ליאו ג'י הודח ברבע הגמר הן בטורניר היחידים והן עם הנבחרת.
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) ירד מספר המדליות בהן זכו ההולנדים ל-19, אך מספר מדליות הזהב עלה ל-8, המספר הגבוה ביותר בתולדות המשלחת, פרט לאולימפיאדת סידני. המשלחת ההולנדית דורגה במקום ה-11 בטבלת המדליות, הגבוה ביותר מאז סידני.
רוכבי האופניים ההולנדים זכו בשש מהמדליות. אנה ואן דר ברגן זכתה במדליית זהב במרוץ אופני כביש ובמדליית ארד במרוץ נגד השעון, בו סיימה אלן ואן דייק במקום הרביעי. במהלך מרוץ אופני כביש לנשים, אנמיק ואן פלויטן שהובילה במרוץ 12 ק"מ לסיומו, איבדה שליטה על האופניים שלה התנגשה בעץ ונפצעה קשה עם שלושה שברים בעמוד השדרה וזעזוע מוח[2]. במרוץ נגד השעון לגברים זכה טום דומולין במדליית כסף. אליס ליגטלה זכתה במדליית זהב בקיירין וסיימה רביעית בספרינט, ומתיס ביכלי זכה במדליית כסף במרוץ הקיירין לגברים. במרוץ אופני BMX זכה ילה ואן גורקום במדליית כסף, וניק קימן סיים במקום השביעי. במרוץ המקביל לנשים סיימה לאורה סמולדרס במקום השביעי. באומניום, סיימה קירסטן וילד במקום השישי.
שתי מדליות הזהב ההולנדיות בשחייה הושגו מחוץ לבריכת השחייה, במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים. שרון ואן רוונדל, שהתחרתה במשחה זה בנוסף למשחי ה-400 וה-800 מטר חופשי, זכתה במדליית הזהב בתחרות הנשים, ופרי ורטמן ניצח בתחרות לגברים. ראנומי קרומווידג'ויו לא הצליחה להגן על תואריה, והיא סיימה במקום החמישי במשחה ל-100 מטר חופשי ובמקום השישי במשחה ל-50 מטר חופשי. בנוסף, סיימה במקום הרביעי עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי. במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי סיימו ההולנדים במקום השביעי.
גם בשיט זכו ההולנדים בשתי מדליות זהב. דוריאן ואן ריסלברגה שמר על תוארו בדגם ניל פרייד RS:X, מאריט בוומסטר זכתה אף היא במדליית זהב, בדגם לייזר רדיאל. ליליאן דה חוס סיימה במקום הרביעי בניל פרייד RS:X, וכך גם שייטות ה-470 אפרודיטה קירנאקו ואנאלוס ואן ון. שייטות ה-49er אנמיק בקרינג ואנט דואץ סיימו במקום השביעי ושייט הלייזר רוטגר ואן סכארדנבורג סיים במקום התשיעי. בחתירה זכו ההולנדים במדליה אחת מכל סוג. מאירה הד ואילזה פאוליס זכו במדליית זהב במקצה הזוגות לנשים בסירה קלה, רביעיית החותרות זכתה במדליית כסף ושמיניית החותרים זכתה במדליית ארד. בנוסף, רביעיית החותרים סיימה במקום החמישי ושמיניית החותרות סיימה במקום השישי.
המתעמלת סאנה ווברס זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקורה, אייתורה תורסדוטיר סיימה במקום התשיעי בקרב-רב, ושתיהן סיימו במקום השביעי יחד עם הנבחרת ההולנדים בקרב-רב לנבחרות. אפקה זונדרלנד ניסה להגן על תוארו במתח, אך נפל במהלך התרגיל, וסיים במקום השביעי. מתעמל נוסף, יורי ואן גלדר, המכונה בהולנד "שר הטבעות", העפיל לשלב הגמר בתרגיל הטבעות, אך ראשי המשלחת ההולנדית החליטו להחזירו להולנד, לאחר שבניגוד לנהלים יצא לבילוי רווי אלכוהול ושב לכפר האולימפי רק בשעות הבוקר[3].
באתלטיקה זכתה האצנית דפנה סחיפרס במדליה היחידה, מדליית כסף בריצת 200 מטר. סחיפרס גם סיימה במקום החמישי בריצת 100 מטר. שלושה אתלטים הולנדים נוספים העפילו למקצי גמר: סיפאן חסן סיימה חמישית בריצת 1500 מטר, צ'ורנדי מרטינה סיים חמישי בריצת 200 מטר וסוזאן קויקן סיימה שמינית בריצת 5000 מטר. המתאגרפת נושקה פונטיין זכתה במדליית כסף והג'ודאית אניקה ואן אמדן זכתה במדליית ארד. שני ג'ודאים נוספים סיימו במקום השביעי, רוי מאייר וטסי סאוולקולס. בכדורעף חופים זכה הצמד אלכסנדר בראוור ורוברט מאוזן במדליית ארד, המדליה האולימפית הראשונה של הולנד בענף. צמד נוסף, ריינדר נומרדור וכריסטיאן וארנהורסט, הודח ברבע הגמר. ברכיבה סיימה נבחרת הרכיבה האמנותית במקום הרביעי, נבחרת האיוונטינג במקום השישי ונבחרת הקפיצות במקום השביעי. הקשתית שף ואן דר ברג סיימה אף היא במקום הרביעי, ואילו שחקניות הבדמינטון אפיה מוסקנס וסלנה פיק הודחו בשלב רבע הגמר בטורניר הזוגות לנשים.
נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת גרמניה בחבטות הכרעה, והפסידה לבריטניה בחבטות הכרעה במשחק הגמר. נבחרת הגברים סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 3-1 לבלגיה, והפסידה לגרמניה בחבטות הכרעה במשחק על מדליית הארד. נבחרת הנשים בכדוריד סיימה אף היא במקום הרביעי, לאחר הפסד 24-23 לצרפת בחצי הגמר והפסד 36-26 לנבחרת נורווגיה במשחק על מדליית הארד. גם נבחרת הנשים בכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר הפסדים לנבחרות סין וארצות הברית במשחקים המכריעים.
גלה עוד נושאים הקשורים להיסטוריה
אולימפיאדות החורף
בהופעותיה הראשונות של הולנד במשחקי החורף, לא הגיעו ספורטאיה להישגים משמעותיים. רק בהופעתה הרביעית, באולימפיאדת אוסלו (1952), זכו לראשונה ספורטאים הולנדים במדליות אולימפיות. קס ברוקמן זכה במדליות כסף בהחלקה מהירה ל-5,000 ול-10,000 מ', ווין ואן דר פורט עשה זאת במרוץ ל-1,500 מ'.
הפעם הבאה בה עמדו ספורטאים הולנדים על הפודיום הייתה באולימפיאדת סקוו ואלי (1960). שוקיה דיקסטרה זכתה במדליית כסף בהחלקה אומנותית. יאן פסמן זכה במדליית ארד בהחלקה מהירה ל-5,000 מטר, ופתח רצף של 6 אולימפיאדות רצופות בהן זכו המחליקים המהירים ההולנדים במדליות. באולימפיאדת אינסברוק (1964) הייתה דיקסטרה להולנדית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית. קס פרקרק זכה במדליית הכסף בהחלקה מהירה ל-1,500 מ'.
אולימפיאדת גרנובל (1968) הייתה הראשונה בה בלטו הספורטאים ההולנדים במיוחד. תשעה ספורטאים בלבד ייצגו את הולנד במשחקים, אך שישה מהם חלקו תשע מדליות, מהן שלוש מדליות זהב. בסיום המשחקים דורגה הולנד במקום השישי בטבלת המדליות. קס פרקרק זכה במדליית זהב במרוץ ל-1,500 מ' ובמדליית כסף במרוץ ל-5,000 מטר. סגנו של פרקרק במרוץ ל-1,500 מ' היה הולנדי אף הוא, ארד סחנק, וגם במרוץ ל-5,000 מטר היה הולנדי נוסף על דוכן המדליות, פטר נוטט, שזכה בארד. קארי חייסן זכתה במדליית זהב במרוץ ל-1,000 מטר ובמדליית כסף במרוץ ל-1,500 מטר. אנס סחוט זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-3,000 מ'. סטין באס-קייסר זכתה במדליות הארד במרוצים ל-1,500 ול-3,000 מ'.
גם באולימפיאדת סאפורו (1972) מספר מועט של משתתפים הולנדים (11) הגיע להישגים רבים - 9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, שהקנו להולנד את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות ושווייץ. ארד סחנק זכה ב-3 מדליות זהב מתוך 4 אפשריות, במרוצים ל-1,500, 5,000 ו-10,000 מ'. באחרון היה קס פרקרק לסגנו. סטין באס-קייסר זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-3,000 מ' ובמדליית הכסף במרוץ ל-1,500 מ'. בשני מרוצים אלה סיימה אטיה קאולן-דלסטרה במקום השלישי, ובנוסף זכתה במדליית כסף במרוץ ל-1,000 מ'.
באולימפיאדת אינסברוק (1976) השתתפו שבעה הולנדים. הם זכו בשש מדליות, בהן מדליות זהב אחת, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות. פיט קליינה זכה במדליית הזהב במרוץ ל-10,000 מטר ול-5,000 מטר. בשני המרוצים, וכן במרוץ ל-1,500 מטר, זכה האנס ואן הלדן במדליות הארד. דיאנה דה לאו זכתה במדליית הכסף בהחלקה אומנותית, והיא ספורטאית החורף ההולנדית האחרונה עד כה שזכתה במדליה אולימפית בענף שאינו החלקה מהירה.
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) עלה מספר המשתתפים ההולנדים ל-29 (בעיקר בשל השתתפותה של נבחרת ההוקי קרח), אך מספר המדליות ירד לארבע: במרוץ ל-1,500 מ' זכתה אני בורקינק במדליית הזהב וריה ויסר זכתה במדליית הכסף, פיט קליינה זכה במדליית הכסף במרוץ ל-10,000 מטר ולווה דה בור זכה במדליית הארד במרוץ ל-500 מטר. אולימפיאדת סרייבו (1984) הייתה הראשונה מזה 28 שנים בה אף ספורטאי הולנדי לא זכה במדליה.
באולימפיאדת קלגרי (1988) שבו והגיעו ההולנדים להישגים גבוהים. 11 ההולנדים שהתחרו במשחקים זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות. איבון ואן חניפ זכתה בשלוש מדליות זהב, במרוצים ל-1,500, 3,000 ו-5,000 מטר. ליאו ויסר זה במדליית כסף במרוץ ל-5,000 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-10,000 מטר, יאן איקמה זכה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר וחרארד קמקרס זכה במדליית ארד במרוץ ל-5,000 מטר.
באולימפיאדת אלברוויל (1992) ירדו הישגיהם של 19 הספורטאים ההולנדים ל-4 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. בארט פלדקאמפ ניצח במרוץ ל-10,000 מטר, פאלקו זנדסטרה זכה במדליית הכסף במרוץ ל-5,000 מטר, וליאו ויסר זכה במדליות ארד במרוצים ל-1,500 ול-5,000 מטר. גם באולימפיאדת לילהאמר (1994) זכו ההולנדים ב-4 מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. רינטייה ריטסמה זכה במדליית כסף במרוץ ל-1,500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-5,000 מטר, זנדסטרה זכה במדליית ארד במרוץ ל-1,500 מטר, ופלדקאמפ, האלוף האולימפי היוצא ב-10,000 מטר, הסתפק אף הוא במדליית ארד.
בדומה לאולימפיאדת החורף הקודמת שנערכה על אדמת יפן, גם אולימפיאדת נאגנו (1998) הייתה מוצלחת במיוחד עבור הולנד, ולמעשיה המוצלחת ביותר עד אז - 11 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום השישי בטבלת המדליות. בתחרויות ההחלקה המהירה לגברים זכו ההולנדים ב-9 מתוך 15 המדליות האפשריות. במרוץ ל-10,000 מטר זכו בכל שלושת המקומות הראשונים - ג'אני רומה בזהב, בוב דה יונג בכסף ורינטייה רינטסמה בארד. רומה גם ניצח במרוץ ל-5,000 מטר, בו רינטסמה זכה במקום השני. רינטסמה זכה במדליה שלישית, מדליית ארד, במרוץ ל-1,500 מטר. במרוץ זה, זכה במדליית הכסף אידס פוסטמה, שבעצמו ניצח במרוץ ל-1,000 מטר, שבו סגנו היה יאן בוס. בין הנשים בלטה מריאנה טימר, שניצחה במרוצים ל-1,000 ול-1,500 מטר.
באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) זכו ההולנדים ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בלט במיוחד יוכם אויטדנהאחה, שזכה במדליות הזהב במרוצים ל-5,000 ול-10,000 מטר, ובמדליית הכסף במרוץ ל-1,500 מטר. סגנו במרוץ ל-10,000 מטר היה האלוף האולימפי היוצא, ג'אני רומה. במרוץ ל-1,000 מטר ניצח חרארד ואן פלדה, וסגנו היה יאן בוס. בתחרויות הנשים זכתה רנאטה גרונוולד במדליית הכסף במרוץ ל-3,000 מטר, וגרטה סמיט עשתה זאת במרוץ ל-5,000 מטר.
באולימפיאדת טורינו (2006) זכו ההולנדים ב-9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות. במרוץ ל-10,000 מטר ניצח בוב דה יונג, ובמקום השלישי זכה קארל פרהיין. סוון קרמר זכה במדליית הכסף במרוץ ל-5,000 מטר וארבן ונמארס זכה במדליית הארד במרוץ ל-1,000 מטר. שניהם היו שותפים לזכייתה של הנבחרת במדליית הארד במרוץ המרדף הקבוצתי ל-3,200 מטר. בין הנשים בלטה איריין ווסט, שזכתה במדליית הזהב במרוץ ל-3,000 מטר ובמדליית הארד במרוץ ל-1,500 מטר. מריאנה טימר השיבה לעצמה את התואר האולימפי במרוץ ל-1,000 מטר, ורנאטה גרונוולד שבה וזכתה במדליית הכסף במרוץ ל-3000 מטר.
גם באולימפיאדת ונקובר (2010) דורגו ההולנדים במקום העשירי, לאחר שזכו ב-8 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. סוון קרמר ניצח במרוץ ל-5,000 מטר ומארק טויטרט ניצח במרוץ ל-1,500 מטר. שניהם היו שותפים לזכייה במדליית הארד במרוץ המרדף. בוב דה יונג לא שמר על תוארו במרוץ ל-10,000 מטר, אך זכה במדליית הארד. בין הנשים בלטה איריין ווסט, שניצחה במרוץ ל-1,500 מטר. במרוץ ל-1,000 מטר זכו במקומות השני והשלישי אנט חריטסן ולאורין ואן ריסן. גולשת השלג ניקוליאן סאוורבריי זכתה במדליית הזהב בסלאלום ענק מקביל, והייתה להולנדית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית בענף זה.
אולימפיאדת סוצ'י (2014) הייתה המוצלחת ביותר בתולדות הולנד, עם 24 מדליות (מספר דומה למספר אותו השיגה בכל שלוש האולימפיאדות הקודמות גם יחד), מהן 8 מדליות זהב. הולנד דורגה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי רוסיה, נורווגיה, קנדה וארצות הברית. 23 מהמדליות היו בהחלקה מהירה (מתוך 32 אפשריות בענף זה). סוון קרמר קבע שיא אולימפי ברוץ ל-5,000 מטר (6:10.76 דקות) וזכה גם במדליית כסף במרוץ ל-10,000 מטר. יוריט ברגסמה קבע שיא אולימפי במרוץ ל-10,000 מטר (12:44.45), וזכה במדליית ארד במרוץ לחצי המרחק. מישל מולדר ניצח במרוץ ל-500 מטר וזכה במדליית ארד במרוץ ל-1,000 מטר. במרוץ ל-500 מטר זכו הולנדים גם בשתי המדליות האחרות, יאן סמיקנס בכסף, ואחיו התאום של מולדר, רונלד, בארד. יאן בלוקהויזן זכה במדליית כסף במרוץ ל-5,000 מטר, וקון ורוויי זכה במדליית כסף במרוץ היחיד בו לא ניצח הולנדי, המרוץ ל-1,500 מטר. נוסף להישגיהם האישיים, קרמק, ורוויי ובלוקהויזן קבעו גם שיא אולימפי במרוץ המרדף, 3:37.71 דקות. אצל הנשים, שמרה איריין ווסט על תוארה במרוץ ל-3,000 מטר, וזכתה גם במדליות כסף במרוצים ל-1,000, 1,500 ו-5,000 מטר. יורין טר מורס קבעה שיא אולימפי במרוץ ל-1,500 מטר (1:53.51 דקות), ויחד עם ווסט הייתה שותפה לשיא האולימפי שקבעה הנבחרת ההולנדית במרוץ המרדף, 2:58.0 דקות. מרגוט בור זכתה במדליות ארד במרוצים ל-500 ול-1,000 מטר, לוטה ואן ביק זכתה במדליית ארד במרוץ ל-1,500 מטר, וקארין קלייבייקר זכתה במדליית ארד במרוץ ל-5,000 מטר. סינקיה קנגט היה הספורטאי היחיד שזכה במדליה בענף אחר - החלקה מהירה במסלול קצר. הוא זכה במדליית ארד במרוץ ל-1,000 מטר.
באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) זכתה הולנד ב-20 מדליות מהן 8 מדליות זהב. סוון קרמר זכה במדליית זהב אישית ובכסף קבוצתי ואיריין ווסט זכתה בשלוש מדליות, זהב ב-1500 מטר, כסף ב-3000 מטר וכסף במרדף קבוצתי. חמישה ספורטאים נוספים זכו במדליית זהב בהחלקה מהירה. הישגים נרשמו גם בהחלקה מהירה במסלול קצר, כשסוזאן שולטינג זכתב בזהב ב-1,000 מטר ובארד בשליחים, וכן זכו הספורטאים ההולנדים בעוד שתי מדליות כסף בענף זה.
גלה עוד נושאים הקשורים לאולימפיאדות החורף
אולימפיאדת אוסלו (1952)
אולימפיאדת ונקובר (2010)
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)
אולימפיאדת אינסברוק (1964)
אולימפיאדת גרנובל (1968)
אולימפיאדת סאפורו (1972)
אולימפיאדת אינסברוק (1976)
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)
אולימפיאדת סרייבו (1984)
אולימפיאדת קלגרי (1988)
אולימפיאדת אלברוויל (1992)
אולימפיאדת לילהאמר (1994)
מדליות
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה
רוכב האופניים בארט ברנטיינס, שזכה במדליית זהב באטלנטה ובארד באתונה
ירון דובלדאם, זוכה מדליית הזהב בתחרות הקפיצה בסידני
הג'ודוקא דבורה גרוונסטין, שזכתה במדליות באתונה ובבייג'ינג
רנאטה גרונוולד, שזכתה בשתי מדליות כסף בסולט לייק סיטי ובטורינו
לפי ענף
|
בענפי הקיץ:[6]
|
בענפי החורף:[6]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
רוכב האופניים תיאו בוס, זוכה מדליית הכסף במרוץ הספרינט באולימפיאדת אתונה
שייטת ה-470 לובקה ברקהוט עם מדליית הכסף בה זכתה בבייג'ינג
רוכבת האופניים מריאנה פוס, שזכתה במדליית זהב בלונדון
גלה עוד נושאים הקשורים למדליות
אולימפיאדת לונדון (1908)
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)
אולימפיאדת ברלין (1936)
אולימפיאדת לונדון (1948)
אולימפיאדת הלסינקי (1952)
אולימפיאדת טוקיו (1964)
אולימפיאדת מינכן (1972)
אולימפיאדת מונטריאול (1976)
אולימפיאדת מוסקבה (1980)
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
מקור: "הולנד במשחקים האולימפיים", ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית, (2022, December 19th), https://he.wikipedia.org/wiki/הולנד_במשחקים_האולימפיים.
קרא עוד
המשלחת הכלל-גרמנית
גרמניה המזרחית במשחקים האולימפיים
גרמניה במשחקים האולימפיים
גרמניה המערבית במשחקים האולימפיים
אוסטרליה במשחקים האולימפיים
סין במשחקים האולימפיים
ברית המועצות במשחקים האולימפיים
רוסיה במשחקים האולימפיים
ספרד במשחקים האולימפיים
בריטניה במשחקים האולימפיים
איטליה במשחקים האולימפיים
יפן במשחקים האולימפיים
קנדה במשחקים האולימפיים
צרפת במשחקים האולימפיים
שוודיה במשחקים האולימפיים
ניו זילנד במשחקים האולימפיים
דנמרק במשחקים האולימפיים
בלגיה במשחקים האולימפיים
קישורים חיצוניים
- sport.nl (בהולנדית)
הערות שוליים
- ^ בסופו של דבר, לא הורשו מעצמות המרכז שהפסידו במלחמת העולם הראשונה להשתתף במשחקים אלה, לא כל שכן לארח אותן, והמשחקים נערכו בסופו של דבר באנטוורפן, שנפגעה קשות במלחמה.
- ^ רוכבת הולנדית התרסקה, הישג מדהים לבאזילה, באתר one, 7 באוגוסט 2016
- ^ Rio Olympics 2016: Yuri van Gelder sent home after drinking on night out באתר BBC, 9 באוגוסט 2016
- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-25 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ במשחקים השתתף ספורטאי הולנדי אחד בטרם הודיעה הולנד על החרמתם
- ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-25 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אירופה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
The content of this page is based on the Wikipedia article written by contributors..
The text is available under the Creative Commons Attribution-ShareAlike Licence & the media files are available under their respective licenses; additional terms may apply.
By using this site, you agree to the Terms of Use & Privacy Policy.
Wikipedia® is a registered trademark of the Wikimedia Foundation, Inc., a non-profit organization & is not affiliated to WikiZ.com.
ing !
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
