הורידו את כלי העזר שלנו

מלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית

מאת ויקיפדיה, אך משופר ויזואלית
קריקטורה מאת רענן לוריא, שפורסמה לראשונה במגזין LIFE, בשנת 1968: הנשיא המצרי גמאל עבד אל נאצר ספג את מפלת חייו מידי ישראל במלחמת ששת הימים. אף על פי שצויד וחומש היטב על ידי ברית המועצות לפני כן. מרבית ציוד זה "הוחזר" לו על ידי הרוסים תוך זמן קצר לאחר מכן.
קריקטורה מאת רענן לוריא, שפורסמה לראשונה במגזין LIFE, בשנת 1968: הנשיא המצרי גמאל עבד אל נאצר ספג את מפלת חייו מידי ישראל במלחמת ששת הימים. אף על פי שצויד וחומש היטב על ידי ברית המועצות לפני כן. מרבית ציוד זה "הוחזר" לו על ידי הרוסים תוך זמן קצר לאחר מכן.

הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים ביוני 1967 הטביע באופן עמוק את חותמו בתרבות הישראלית. ניצחון זה השתקף בספרות, בסרטי קולנוע, בזמר העברי, בתיאטרון ובעיתונות. מלחמת ששת הימים השפיעה ככל הנראה יותר מכל מלחמה בפרט או אירוע בעל השלכות לאומיות בכלל על התרבות הישראלית. בארץ שררה אופוריה רבה שהתבטאה בתיעוד נרחב של המלחמה ותוצאותיה.[1]

גלה עוד נושאים הקשורים למלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר יום 5 ביוני עד 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון של ישראל.

1967

1967

שנת 1967 היא השנה ה-67 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1967 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים.

ספרות

ספרות

סִפְרוּת היא שם כולל ליצירות אמנות, המובעות באמצעות מילים, זאת בשונה למשל, מן המוזיקה, המחול, התיאטרון, הקולנוע והציור שבתחומי מבע אלו היצירה מובעת באמצעות צליל, תנועה או צבע.

זמר עברי

זמר עברי

זֶמֶר עברי הוא מונח המתייחס למכלול הפזמונים שנכתבו בעברית. יש המצמצמים הגדרה זו לפזמונים בעלי אופי ותכנים מסוימים וכמו כן לאמנים ושירים שהשתייכותם לז'אנר הזמר העברי אינה שנויה במחלוקת. או לחלופין כל השירים העבריים שיצאו לפני שנות ה-80.

תיאטרון

תיאטרון

תיאטרון הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים (נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת, כדיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

אלבומי ניצחון

גם גלויות "ראש השנה" שימשו להאדרתם של מפקדי צה"ל (גלויות שנה טובה מתוצרת חברת "ישראנוף", בעיצוב מ. אריה).
גם גלויות "ראש השנה" שימשו להאדרתם של מפקדי צה"ל (גלויות שנה טובה מתוצרת חברת "ישראנוף", בעיצוב מ. אריה).

כשנה לאחר המלחמה החלו להופיע אלבומי הניצחון שהציגו את תמונות הניצחון והשמחה של חיילי צה"ל לצד תמונות של הצבאות הערביים המובסים. אלבומים אלה היו הביטוי הרשמי של צה"ל למלחמה והדגישו את האתוס הציוני של שותפות הגורל בין הלוחמים בחזית לאזרחים המצויים בעורף. האלבומים זכו לפופולריות עצומה בציבור הישראלי ויעיד על כך המספר הגבוה של סוגי האלבומים שראה אור ונאמד על פי הערכות שונות בין שישים למאה. חלק מן האלבומים תורגמו לשפות זרות בשל ביקוש לאלבומים גם מחוץ לגבולות ישראל, כך למשל האלבום שכתב ההיסטוריון אריה חשביה "אלבום מלחמת הניצחון" תורגם לאנגלית ורומנית.

האלבומים הפכו כמעט ל"מצרך חובה" בכל בית בישראל ובהמשך יצאו גם באמצעות חברות מסחריות (כמו למשל חברת "עלית"). האלבומים ביטאו רגשות של פטריוטיות והציגו בגאווה את תוצאות המלחמה. לעיתים התלווה לכך גם בוז ולעג כלפי צבאות האויב. כך למשל נכתב באלבום "מקונטרה לתעלה" (1967) "החום והצמא חסכו כמות ניכרת של תחמושת" וגם המשפט "אתה שם מימין, הרם את המכנסיים", לצד תמונה של חיילי אויב מרושלים וכנועים. מרבית האלבומים כללו ציטוטים מהתנ"ך ובפרט עסקו בנבואות הקשורות בחזרה אל ארץ ישראל. כך, מופיעים חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל ואין ספור פסוקים נוספים. גם הכותל הופיע, מטוסי חיל האוויר הישראלי, משפטים הקשורים בערכי צה"ל (“לא משאירים פצועים מאחור") ותצלומים של חיילים המשחזרים את הקרבות.

אפיון בולט של האלבומים הוא הערצת הגנרלים. ד"ר חזי עמיאור מציין כי שני הגנרלים שזכו להערצה הגדולה ביותר היו שמואל גונן (גורודיש, מפקד חטיבה 7) ומוטה גור (מפקד חטיבה 55). אך מעל להם התעלתה ההערצה לשר הביטחון משה דיין והוא זכה לאלבום נפרד שכלל תמונות רבות שלו. לימים יהיה אף דיין עצמו בין המבקרים את "האווירה האלבומית" שלאחר המלחמה. ההיסטוריון יואל רפל מציין כי מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה היחידה בה יצאו אלבומי ניצחון מאז הקמת המדינה.[2]

גלה עוד נושאים הקשורים לאלבומי ניצחון

אלבום מוזיקה

אלבום מוזיקה

אלבום מוזיקה הוא אוסף קטעי מוזיקה, בדרך כלל שירים, היוצאים לאור כיחידה אחת.

אריה חשביה

אריה חשביה

אריה חשביה היה סופר, עיתונאי ומתרגם ישראלי.

אנגלית

אנגלית

אנגלית היא שפה ממשפחת השפות הגרמאניות שמקורה באנגליה, והיא אחת השפות המדוברות ביותר בעולם. השפה רכשה לה מעמד דומיננטי והיא השפה המרכזית והרשמית בארצות רבות. אנגלית נלמדת ומובנת יותר מכל שפות העולם, משמשת שפה שנייה ושפה רשמית במדינות רבות, ולרוב מוגדרת כ"לינגואה פרנקה" בזכות השפעתה העצומה בתחומים רבים.

רומנית

רומנית

רומנית היא שפה רומאנית מזרחית מתוך קבוצת השפות הרומאניות ("לטיניות") של משפחת השפות ההודו־אירופיות. בדומה לשאר השפות ממשפחה זו, הדקדוק הרומני מושפע במידה רבה מהשפה הלטינית.

פטריוטיות

פטריוטיות

פטריוטיות או מוֹלַדְתָּנוּת היא שם כולל לאהבה ונאמנות שאדם חש כלפי המדינה שבה הוא חי. גישה זו מתבטאת במסירות, בנאמנות ובמוכנות להקרבה למען המדינה. הרגש הפטריוטי נובע מהרגשת זיקה, שייכות, הזדהות ומחויבות. פטריוטיות יכולה להתבטא לא רק כלפי המדינה, אלא גם כלפי עיר מגוריו של האדם, או כלפי אזור מגוריו. פטריוטיות קשורה בתרומה של אזרחים למדינה בה הם חיים, ולתחושת הקולקטיב והסולידריות.

תנ"ך

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרות היהודית, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבהם הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

חזון העצמות היבשות

חזון העצמות היבשות

חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל. הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי.

חיל האוויר הישראלי

חיל האוויר הישראלי

חיל האוויר הישראלי, או בשמו הרשמי "זרוע הָאוויר והֶחלל", הוא הזרוע האווירית של צבא הגנה לישראל. חיל האוויר הישראלי הוא מרכיב עיקרי בעוצמתו של צה"ל, והוא נחשב לחזק ביותר במזרח התיכון, ולאחד מחילות האוויר הטובים והמתקדמים ביותר בעולם. בראש זרוע האוויר עומד קצין בדרגת אלוף. מפקדו הנוכחי של החיל הוא אלוף תומר בר.

שמואל גונן

שמואל גונן

שמואל גונן היה קצין בצה"ל, ששימש כמפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים וכאלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. עוטר בעיטור העוז על לחימתו כמפקד פלוגה במלחמת סיני.

חטיבה 55

חטיבה 55

חטיבה 55, המכונה גם "עוצבת חוד החנית" ו"המרכזית", בשל שייכותה לפיקוד המרכז, היא חטיבת צנחנים במילואים, שהוקמה רשמית בשנת 1966. החטיבה כפופה לעוצבת האש.

משה דיין

משה דיין

משה דיין היה מצביא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. כמי שהחל כקצין בהגנה ובפלמ"ח, התקדם דיין בדרגות עד התמנותו לרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, עליו פיקד בעת מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. דיין תרם גם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש שר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.

יואל רפל

יואל רפל

יואל רפל הוא היסטוריון של עם ישראל וארץ ישראל, סופר, עורך ועיתונאי ישראלי. רפל מוכר בזכות האנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל אותה ערך בשיתוף עם אוריאל רפפורט והיותו מנהל ארכיון אלי ויזל שבאוניברסיטת בוסטון.

פזמונים

פזמונים היו גם הם חלק מרכזי מביטוי השמחה על הניצחון ומספרם ככל הנראה עלה על אלה שנכתבו במלחמת העצמאות. בין הפזמונים שחוברו ישנם כמה שהפכו לקלסיקה של ממש. דוגמאות לכך הוא השיר גבעת התחמושת שנועד להנציח את הקרב על גבעת התחמושת והשיר ירושלים של זהב המתאר את החזרה לירושלים. שיר זה שחובר מעט לפני המלחמה תרם ככל הנראה לקבלת ההחלטה להילחם בעיר העתיקה ולכבוש אותה. דוד אוחנה טוען בספרו כי גילויי הדתיות בתרבות הישראלית לאחר המלחמה מהווים מעבר מתקופת החולין שאפיינה את ישראל מהקמתה לתקופה של סחרור משיחי-לאומני. לעומת זאת גרשון הכהן טוען כי גילויי הדתיות היו למעשה "מבנה עומק תודעתי, שפרץ לרגע בעצמה מטלטלת מן התת-מודע אל המודע הקולקטיבי". הדוגמה שהוא מביא לכך היא השיר "ירושלים של זהב".[3]

גם השיר מה אברך שנכתב לזכרו של החייל אלדד קרוק שנהרג במלחמה זכה להצלחה גדולה.[4] השיר "מה אברך" בנוי כסדרת שאלות רטוריות בין מלאך לבין המאזינים ומציג אדם המתברך מינקותו ועד בגרותו בשלל תכונות הראויות לאדם בכל גיל. בעשור האחרון הוא השיר המושמע ביותר ברדיו ביום הזיכרון. בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] ביקורת רבה נשמעה מצד חוגי הימין על שיר זה בשל כך שהוא "כופר בערך עליו נפל החייל".[5] לצד שירי הניצחון ההרואיים ושירים המבכים את המתים היו גם שירים קלילים והומוריסטיים. פזמון הומוריסטי שחובר ב"תקופת ההמתנה" היה "נאצר מחכה לרבין" שנועד להעלות את המורל הלאומי. לאחר הניצחון שונו חלק ממילות הפזמון ללשון עתיד כך שיתאים לתיאור הניצחון. פזמון נוסף שזכה להצלחה גדולה היה "שארם א שייח" שחיבר עמוס אטינגר. לימים סיפר אטינגר כי חשב שמדובר ב"שיר מטופש... שדווקא אותו זוכרים".[1]

גלה עוד נושאים הקשורים לפזמונים

פזמון

פזמון

פזמון הוא שיר קל וקליט. ההבדל בין פזמון לשיר אמנותי - ליד - מתבטא ברמה, הן המילולית והן המוזיקלית. המאפיין העיקרי של הפזמון הוא היותו קליט, נוח להבנה ולזכירה ללא מאמץ מיוחד, בניגוד לשירים מעמיקים יותר, המחייבים הן שמיעה מוזיקלית והן יכולת הבנה ברבדים השונים של הטקסט. כמו כן רמת הכתיבה בפזמון נמוכה מכתיבת שירה, אשר היא בהכרח כתיבה בה מתבצע שימוש יצירתי - אמנותי מורכב על ידי כתיבה בשפה עשירה, עמוקה ומליצית יותר מאשר בפזמון, בו השימוש בשפה דל ורדוד יותר. עם זאת, גם בפזמון נעשה לעיתים שימוש בכתיבה פואטית, בחריזה ובפזמון חוזר. הסוגה הרחוקה ביותר מסוגת הפזמון היא זו של השיר האמנותי.

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בכך נפתח השלב הראשון של המלחמה, המכונה לעיתים בשם "מלחמת האזרחים", משום שהלחימה התאפיינה בעימות צבאי מוגבל בין הכוחות הצבאיים של הערבים הפלסטינים לבין כוח המגן העברי של היישוב היהודי בא"י, אף על פי שיחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית, ובהמשך גם מתנדבים מן האחים המוסלמים, השתתפו גם הם בלחימה בצד הערבי. היקף הלחימה הוגבל מאוד בשל נוכחות הצבא הבריטי, שהיה בתהליך של פינוי כוחותיו משטח ארץ ישראל המנדטורית. החל מראשית אפריל 1948 עבר כוח המגן העברי למתקפה באזורים שונים בא"י, ועד השלמת פינוי הצבא הבריטי ותום המנדט, הביסו את הכוחות הערביים הבלתי סדירים, שעמדו מולם.

גבעת התחמושת (שיר)

גבעת התחמושת (שיר)

גבעת התחמושת הוא שיר עברי המנציח את הקרב המפורסם על גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים. השיר נכתב על ידי יורם טהרלב, הולחן על ידי יאיר רוזנבלום ובוצע על ידי להקת פיקוד מרכז בתוכניתה "איפה המרכז". השיר התפרסם מספר חודשים לאחר תום המלחמה והפך כמו שירים עבריים נוספים הקשורים למלחמות ישראל לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית.

הקרב על גבעת התחמושת

הקרב על גבעת התחמושת

גבעת התחמושת הוא שמו של מוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים. מבנה בית הספר הוקם על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים, שלוחה של רכס הר הצופים מכיוון צפון-מערב;. ב-19 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, כבש הלגיון הירדני את המתחם, ביחד עם שטחים נוספים בצפון העיר, מידי כוחות האצ"ל שהתבססו באזור כמה ימים לפני כן במסגרת מבצע קלשון. תפיסת המוצב על ידי הירדנים ניתקה את הר הצופים ממערב ירושלים עד לכיבושו מחדש במלחמת ששת הימים, בלילה שבין ה-5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום בנוי על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי.

ירושלים של זהב

ירושלים של זהב

ירושלים של זהב הוא שיר על ירושלים שחובר והולחן על ידי נעמי שמר, ובוצע במקור בידי שולי נתן. השיר היה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר בקרב הציבור הישראלי והיהודי העולמי. השיר הוא גם אחד מהפזמונים הישראליים המפורסמים בעולם כולו, לצד "הללויה" ו"הבה נגילה".

דוד אוחנה

דוד אוחנה

דוד אוחנה הוא פרופסור אמריטוס במסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

גרשון הכהן

גרשון הכהן

גרשון הכהן הוא אלוף במילואים בצה"ל. בתפקידו האחרון שימש כמפקד הגיס המטכ"לי.

מה אברך

מה אברך

מה אֲבָרֵךְ הוא פזמון עברי שנכתב על ידי רחל שפירא והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. הפזמון היה לאחד משירי הזיכרון הידועים ביותר בתרבות הישראלית.

שאלה רטורית

שאלה רטורית

שאלה רטורית היא שאלה שאין מטרתה לקבל תשובה ממשית, אלא לעורר ולהבחין בבעיה או ברעיון. השומע את הרעיון בצורה של שאלה עונה לעצמו וכך הרעיון מובן טוב יותר ומועבר טוב יותר כיוון שהוא משתף באופן פעיל את השומע. השומע אינו פסיבי ורק שומע את הרעיון, אלא מנסה להשיב לעצמו.

מלאך

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית לרוב טרנסצנדנטלי, הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזיכרון לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה, המכונה בקיצור גם יום הזיכרון לחללי צה"ל או יום הזיכרון, הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לאורך כל שנות היישוב החדש בארץ ישראל. מועד זה חל יום לפני יום העצמאות, באופן שנועד, על פי ההשקפה הרווחת, להזכיר את מחיר הקמת המדינה ושמירת קיומה. התאריך הרשמי של היום הוא ד' באייר, אך ברוב השנים הוא מוקדם או נדחה ביום או יומיים כדי למנוע התנגשות בינו או בין יום העצמאות לבין השבת.

עמוס אטינגר

עמוס אטינגר

עמוס אֵטִינְגֶר הוא משורר, פזמונאי, תסריטאי, מראיין ומגיש רדיו וטלוויזיה ישראלי. הוא נודע בעיקר בזכות תוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה".

ספרות

השפעה רבה הייתה למלחמה על ספרות הילדים. גיבור הילדים הבלתי מעורער של תקופה זו הוא דנידין הרואה ואינו נראה שיצר הסופר שרגא גפני. בשלוש השנים שלאחר המלחמה יצאו שלושה ספרים שתיארו את עלילותיו של דנידין הפוגע בכוחות האויב. "דנידין במלחמת ששת הימים" (1968) ו"דנידין בשבי" (1969) עוסקים במעלליו של דנידין בסיני בזמן המלחמה. הספר השלישי "דנידין במשימה בלתי אפשרית" מתאר את דנידין חודר לתחנת רדיו ירדנית שמורה, שם הוא מתעלל במלך ירדן המנסה לשדר לעולם. ספרי נוער נוספים ובולטים שיצאו לאחר המלחמה היו צמד ספריו של הסופר חיים גיבורי "חבועוז במלחמה" ו"חבועוז בנתיבי רמת גלעד" שעסקו בתלמידי תיכון הנאבקים לצד צה"ל. הסופרת ימימה אבידר טשרנוביץ כתבה את "מגדלים בירושלים" שבו שישה ילדים ירושלמיים מעלים חוויות הקשורות במלחמה. דבורה עומר גם היא כתבה על המלחמה בספר הילדים "הכלב נו נו יוצא למלחמה".[1]

סיפורי מלחמה רבים פורסמו גם בעיתונות הילדים והכתבים נשלחו לדווח מן האזורים שבשליטת ישראל. היחס לאזורים אלה היה רווי התרגשות ולווה בתחושה היסטורית. נעמה שפי מציינת מספר סיבות להשפעה ולכוחה המעצב של המלחמה על ז'אנר זה. בעוד במלחמת העצמאות הודחקה השאיפה לחזור אל חבלי התנ"ך בשל תוצאות המלחמה, ב"ששת הימים" החזרה אל מחוזות תנ"כיים עוררה אצל הילדים התרגשות רבה בשל ההיכרות המוקדמת עם המקומות מספרי הלימוד. עיתונות הילדים עסקה באתרים אלה רבות (כמו למשל כתבתו של צבי אילן ב"הארץ שלנו" שזיהה את האיים סנפיר וטיראן כמקום בו טבעו חילות פרעה). בנוסף, העיתונות בישראל טרם התחרתה בכלי תקשורת בחו"ל שלא זכו לתפוצה בישראל, ולכן הילדים היו חשופים בעיקר לנקודת המבט הישראלית-פטריוטית.[6]

לעומת ספרות הילדים נראה שבתחום הספרות למבוגרים המלחמה לא השפיעה באותה מידה. בניגוד למלחמת העצמאות שחלק מן הספרים בה זכו למעמד קנוני (למשל "במו ידיו" של משה שמיר ו"ימי צקלג" של ס. יזהר) יבול מלחמת ששת הימים דל יותר. למרות זאת כדאי להזכיר את ספרו של ברוך נאדל "המטוסים קורקעו אור עם שחר" (1968) וספרו של העיתונאי יגאל לב "באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה" (1968) על הישראלי הטוב והיפה שכמה לשלום אבל נאלץ להילחם בכל כוחותיו. בכל זאת ניתן לציין שני ספרים חשובים שהשפיעו במידה רבה על התרבות הישראלית: "שיח לוחמים" ו"חשופים בצריח". "שיח לוחמים" קיבץ עדויות של חיילים מקיבוצים שהוקלטו זמן קצר קודם לכן. הספר מתאפיין בשיח ביקורתי כלפי אתוס המלחמה בישראל שהיווה אנטיתזה לאווירת הניצחון באותם הימים. בעדויות מובאות תחושות החיילים במלחמה, הקושי הנפשי הכרוך בפינוי תושבים ערביים ועוד. למרות ההצלחה של הספר בציבור הישראלי ובפרט בתנועה הקיבוצית הוא נתפס כשנוי במחלוקת[דרושה הבהרה]. לצד תשבחות שחלקו לספר פוליטיקאים דוגמת גולדה מאיר וסופרים כמו חיים גורי, עלתה גם ביקורת כנגד הכותבים שהדביקה להם את הכינוי "יפי נפש" שנתפס ככינוי גנאי.[7] לימים גם התברר כי עדויות של תלמידי "ישיבת מרכז הרב" לא נכללו בספר ונגנזו משום ש"התאפיינו בגוון משיחי".[8]

"חשופים בצריח" הוא ספר שכתב הביוגרף שבתאי טבת לאחר שנתלווה לחטיבה 7 של חיל השריון במסגרת תפקידו כעיתונאי ב"הארץ". לאורך כל תקופת ה"המתנה" ובמהלך המלחמה ואחריה ראיין טבת חיילים וקצינים שנטלו חלק במלחמה. הספר מיזג בין סיפוריהם של "החשופים בצריח" הטנק למהלכי המלחמה ושפתו היא תיאורית ומאופקת. משה דיין ציין כי "זהו ספר יוצא מהכלל. הטוב ביותר שקראתי, וקראתי גם את מה שאני כתבתי על מלחמותינו. העיקר בספר הם הלוחמים, ולהם ניתן בספר ביטוי עמוק, שותת דם, רווי אהבה וקורע בנשמה". חלק ניכר מן התהילה בספר ניתנה למפקד חטיבה 7, שמואל גורודיש (גונן). לימים "יואשם" הספר כמי שיצר את הילת הגנרלים שהובילה לשאננות עתידית לפני מלחמת יום הכיפורים ובכללם גורודיש.

במאמרו של אלון גן המשווה בין שני הספרים הוא טוען כי שניהם מהווים למעשה מפגש בין שפות דוריות. בעוד "חשופים בצריח" עוסק ב"מה עשיתי" הרי ש"שיח לוחמים" עוסק ב"מה הרגשתי". כל אחד מן הספרים זכה לאחר שנים לביקורת נוקבת בגלל ההתמקדות בקטבים אלה.[9]

ולירושלים-דברי ספרות והגות לכבוד ירושלים המשוחררת

לרגל שנה למלחמת ששת הימים יצא הספר ולירושלים – דברי ספרות והגות לכבוד ירושלים המשוחררת בהוצאת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל וחולק לחיילי צה"ל. הספר הורכב ממאמרים, סיפורים, שירים ותמונות "ממיטב ההוגים והיוצרים שפעלו אז בארץ ישראל" ובהקדמתו הספר נכתב: ”...קיפלה בתוכה המערכה הגורלית לשחרור ירושלים, על כל החרדה והחדווה שבה, את מיטב מאוויי כל הדורות שבאומה, ושמחת הניצחון איחדה מקצהו ועד קצהו את העם הנושע, אשר חש כי לב אחד פועם בו, לב יהודי גדול ולוהט, הגואה וסוער, עובר על גדותיו ופורץ גבולות מוסכמים של עבר הווה ועתיד, ומשתפך לתוך לבת האש והדם המעצבת ומחשלת מחדש את גורל האומה במולדתה... קץ הפלאות של קיבוץ כל הגלויות במדינת ישראל הגדולה“[10].

את הספר ערכו גדליה אלקושי, שרגא קדרי ויהושוע טן-פי.
הכותבים בספר עשו את מלאכתן בהתנדבות, על הבולטים בהם נמנו: המשוררים לאה גולדברג, חיים גורי ואמיר גלבוע (חלום של עם), הסופרים גרשון שופמן וחיים הזז, יוסף יואל ריבלין (אביו של ראובן ריבלין) - זיכרונות ילדותו בירושלים המחולקת, צבי ברמאיר - אגדה על רקע ביקור הרמב"ן בירושלים במאה ה-13, משה חיים מייזלש (מ. ח. עמישי) – ההצדקה ההיסטורית והמוסרית להרחבת שטחי מדינת ישראל[11].

גלה עוד נושאים הקשורים לספרות

דנידין הרואה ואינו נראה

דנידין הרואה ואינו נראה

דנידין הרואה ואינו נראה היא סדרת ספרי ילדים ישראלית בת 29 ספרים מאת שרגא גפני שהופיעה בשנים 1961–2001.

דבורה עומר

דבורה עומר

דבורה עומר הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית. זכתה בפרסים רבים על יצירתה, בהם פרס ישראל לשנת 2006.

ימי צקלג

ימי צקלג

ימי צִקְלַג הוא רומן ישראלי על רקע מלחמת העצמאות, מאת הסופר ס. יזהר. הספר יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת תשי"ח-1958 וזיכה את יזהר בפרס ישראל. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית.

ברוך נאדל

ברוך נאדל

ברוך נָאדֶל היה עיתונאי, סופר וסופר ילדים ישראלי. היה עיתונאי חוקר שעסק בנושאים חברתיים וכלכליים. נודע כלוחם נגד שחיתויות ועוולות, ותחקירים וכתבות שפרסם עוררו הדים רבים בציבור הישראלי משנות ה-50 ועד ה-70. חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1972).

יגאל לב

יגאל לב

יגאל לֵב היה סופר, עיתונאי ותסריטאי ישראלי.

באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה

באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה

באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה הוא ספר, אוטוביוגרפי ברובו, שכתב הסופר הישראלי יגאל לב על חוויותיו ממלחמת ששת הימים כמפקד גדוד חי"ר מילואים. בשונה מכל אלבומי הניצחון שיצאו לאחר המלחמה, נחשפים בספר זה הלבטים איתם מתמודדים הלוחמים לפני, בזמן ואחרי הקרבות ואת האופן שבו משפיעה המלחמה על אלו שעברו אותה. הספר מתאר בין היתר חלק מן הדברים שנכנסו בעקבות המלחמה לתוך התרבות הישראלית.

חשופים בצריח

חשופים בצריח

חשופים בצריח הוא רומן היסטורי-דוקומנטרי מאת שבתי טבת, אשר ראה אור לראשונה בשנת 1968 ב"הוצאת שוקן". הספר עוסק בקרבות חיל השריון הישראלי בסיני וברמת הגולן במהלך מלחמת ששת הימים. הספר, שזכה להצלחה רבה, תורגם ל-14 שפות ונמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים. נחשב לאחד מהספרים הבולטים העוסקים במלחמות ישראל בכלל, ובמלחמת ששת הימים בפרט.

חיים גורי

חיים גורי

חיים גורי היה משורר, סופר, מתרגם, פזמונאי, עיתונאי וקולנוען ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת תשמ"ח (1988), פרס ביאליק, פרס סוקולוב, פרס אוסישקין ופרס ניומן.

ישיבת מרכז הרב

ישיבת מרכז הרב

מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל. מכונה "ספינת הדגל של הציונות הדתית".

חטיבה 7

חטיבה 7

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה, והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר יום 5 ביוני עד 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון של ישראל.

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל היא אגודה מקצועית של הסופרים והמשוררים כותבי העברית בישראל.

תיאטרון

במחצית השנייה של שנות השישים היה התיאטרון על סף פריצת הטלוויזיה המקומית וליד קולנוע ישראלי דל תקציב. לפיכך היה התיאטרון אתר בילוי והתכנסות משמעותי. ראייה לכך היא הסיקור האינטנסיבי של הצגות התיאטרון בעיתונות היומית. דורית ירושלמי שדנה בהשפעות המלחמה טוענת כי התיאטראות המסחריים לא התייחסו לאימת המלחמה ו"הקרינו על מסך התודעה של הצופה, שלל דימויים של "המלחמה היפה". הקהל לא הצביע ברגליו, והעדיף את פלח התיאטרון הפופולרי, קומדיות ודרמות סנטימנטליות שסופקו לו, ואשר ניזונו מההבטחה הגדולה אחרי המלחמה — ההבטחה לחיים נורמליים.[12]

הצגה שזכתה להצלחה עצומה לאחר שעלתה זמן קצר לאחר המלחמה (1968) הייתה "איש חסיד היה" שכתב ועיבד דן אלמגור וביים יוסי יזרעאלי. ההצגה שהתבססה על סיפורים, שירים וניגונים חסידיים התייחדה בגישה "רומנטית" של תנועת החסידות. מרבית השחקנים היו יוצאי להקות צבאיות וצורת ההגשה הייתה "קלילה" ובידורית. במופע צפו כרבע מיליון אנשים, שמינית מכלל האוכלוסייה בארץ. לדעת ירושלמי הסיבה היא משום שהמופע "התכתב עם תחושת הנס ועם השילוב המנצח שבין כוח לאמונה". תהליך ה"אמריקניזציה" והמסחור הוביל לדעת ירושלמי ליבוא של מחזות דוגמת "כנר על הגג" ו"גבירתי הנאווה".

"קזבלן" (1966) מציג את סיפורו של יוסף סימן-טוב שעלה כנער ממרוקו וחש ממורמר משום שאף על פי שזכה לצל"ש על גבורתו בצבא חבריו שכחו ממנו לאחר השירות הצבאי. הליהוק של יהורם גאון, בוגר להקות צבאיות וחבר בלהקות "התרנגולים" ו"שלישיית גשר הירקון" גרם לציבור להזדהות עם הדמות. ירושלמי מציינת שהמחזמר זכה להצלחה חלקית בלבד ב"תקופת ההמתנה" בגלל השינויים התכופים בלו"ז של מועדי ההופעות. אחרי הניצחון המציאות השתנתה. ההופעות תוגברו ונוצר קשר ישיר בין סיפור ההפקה למלחמה. זאת באמצעות יהורם גאון שהפך כוכב והופיע, כמו זמרים ובדרנים רבים אחרים, בפני חיילים בשירי המחזמר. על פי המודעות בעיתונות, כשההצגות חודשו הוקרן לקהל בהפסקה בין שתי המערכות, ביוזמת גיורא גודיק, "יומן קרבות צה"ל", שהרחיב את החוויה התיאטרונית וקישר בין גיבור העלילה למלחמה.

אם "איש חסיד היה" היווה מימוש של הבטחה לחיים נורמליים הרי שההצגות "את ואני והמלחמה הבאה" (1968), "קטשופ" (1969) ו"מלכת אמבטיה" (1970) שעלו בשלוש השנים שלאחר המלחמה חתרו כנגד הקונצנזוס הישראלי ששמח בתוצאות המלחמה. מחזות אלה שנכתבו על ידי המחזאי חנוך לוין היו מז'אנר הסאטירה הפוליטית ותקפו, בין השאר, את הקשר בין בידור למוות בתרבות הישראלית. דוגמה למערכון כזה הוא "מקס גוטמן פוגש את הזמרת בוליביה השמנה". על פי ירושלמי, בוליביה מרמזת על "זמרת המלחמות" יפה ירקוני המוציאה אלבומי תקליטים כדי "להזכיר לאלה שנשארו את אלה שהלכו כדי שאלה שהלכו יוכלו להישאר". "כך נוצר חיבור בין מוות לבידור שהופך לחיבור טבעי ובלתי נמנע" מסכמת ירושלמי. "מלכת אמבטיה" נחשבת למשפיעה מבין המחזות בתקופה זו בעיקר בשל פרסומה הציבורי הנרחב. ההצגה שעלתה בתיאטרון הקאמרי, יצאה כנגד "תרבות הזחיחות" שלאחר הניצחון הגדול והציגה את הגאווה הישראלית כ"נפוחה". השילוב בין הצגה שעלתה בתיאטרון ממוסד, בעיצומה של מלחמת ההתשה, ומתחה ביקורת חריפה על מקבלי ההחלטות עוררה סערה אדירה. ההצגה נפסלה בתחילה על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות ולבסוף לאחר ערעורים רבים כשהוחלט לאפשר להציג את ההצגה החליטה הנהלת התיאטרון להוריד אותה לאחר זמן קצר.[12]

גלה עוד נושאים הקשורים לתיאטרון

איש חסיד היה

איש חסיד היה

"איש חסיד היה" הוא מופע ישראלי המבוסס על שירים, סיפורים וניגונים חסידיים שהועלה לראשונה ב-16 באוקטובר 1968. שם ההצגה הושאל מפיוט ידוע למוצאי שבת, ותוכנו מספר על מצוקתו של יהודי נזקק הזוכה לישועה מאליהו הנביא.

דן אלמגור

דן אלמגור

דן אלמגור הוא מחזאי, פזמונאי, פובליציסט, עיתונאי, סופר, מתרגם, חוקר ספרות ומנחה טלוויזיה ישראלי. אלמגור נחשב "אנציקלופדיה מהלכת" ובעל אוסף פריטי מידע מגוון. הוא מהיוצרים הבולטים בתחום הזמר העברי והמחזאות הישראלית, ומוכר כמי שחוקר מזה שנים רבות את תולדות הזמר העברי ויוצריו, את הספרות העברית לדורותיה וכן את הלשון העברית.

יוסי יזרעאלי

יוסי יזרעאלי

יוסף (יוסי) יזרעאלי הוא במאי תיאטרון, מחזאי, סופר ומשורר ישראלי. פרופסור אמריטוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

להקה צבאית

להקה צבאית

להקה צבאית היא קבוצה של זמרים, מוזיקאים, רקדנים שנועדה לצרכים צבאיים טקסיים ולבדר חיילים בעת שירותם הצבאי.

אמריקניזציה

אמריקניזציה

אמריקניזציה הוא מונח המשמש לתיאור תהליכי הסתגלות כלל-עולמיים למנהגים האמריקנים, קרי: אותם מאפיינים והלכי הרוח המאפיינים את ארצות הברית במישור התרבותי, החברתי והכלכלי. בשנת 2007 היוותה אוכלוסיית ארצות הברית כ-5% מאוכלוסיית העולם כולו, והתמ"ג שלה היווה רבע מהתוצר העולמי הגולמי – מה שמעיד על עוצמה כלכלית גדולה, אחת הסיבות לאמריקניזציה. כאשר התהליך מתקיים באי-רצון או בצורה בלתי נמנעת המונח יהיה בדרך כלל בעל משמעות שלילית. כאשר התהליך מתקיים מרצון, הוא יהיה לרוב בעל משמעות חיובית.

כנר על הגג

כנר על הגג

כנר על הגג הוא מחזמר המבוסס על סיפורי "טוביה החולב" מאת הסופר היהודי שלום עליכם.

גבירתי הנאווה (מחזמר)

גבירתי הנאווה (מחזמר)

"גבירתי הנאווה" הוא מחזמר מצליח מ-1956, שכתבו המחזאי אלן ג'יי לרנר והמלחין פרדריק לאו בהתבססם על המחזה "פיגמליון" מאת המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שו. בשנת 1964 הפכה יצירתם לסרט. המחזמר, שהועלה על בימות ברודוויי, הופיע לראשונה ב-15 במרץ 1956 והוצג 2,717 פעמים.

יהורם גאון

יהורם גאון

יהורם גאון הוא זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי.

התרנגולים

התרנגולים

התרנגולים הייתה להקת זמר ישראלית מצליחה שפעלה בתחילת שנות השישים של המאה ה-20.

גיורא גודיק

גיורא גודיק

גיורא גוֹדיק היה אמרגן ומפיק תיאטרון ישראלי, שהתפרסם כשהעלה במהלך שנות השישים סדרה של מחזות זמר.

את ואני והמלחמה הבאה

את ואני והמלחמה הבאה

"את ואני והמלחמה הבאה" הוא "קברט סאטירי על המלחמה" מאת המחזאי הישראלי חנוך לוין, שהוצג לראשונה באוגוסט 1968, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים. המחזה מביע ביקורת סרקסטית על המלחמה, ערכיה ותוצאותיה.

מלכת אמבטיה

מלכת אמבטיה

"מלכת אמבטיה" הוא רביו סאטירי מאת המחזאי חנוך לוין שהוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-18 באפריל 1970, בעיצומה של מלחמת ההתשה, כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים. ההצגה עוררה סערת רוחות ציבורית וירדה אחרי פחות מחודש וחצי.

קולנוע

המדיום הקולנועי בשנים הראשונות לאחר המלחמה היה בתחילת דרכו בישראל. למרות זאת מאז ועד היום מלחמת ששת הימים לא זכתה לייצוג נרחב על המסך הגדול לעומת מלחמות אחרות (כמו מלחמת העצמאות או מלחמת לבנון הראשונה). מרבית הסרטים שנעשו על מלחמה זו היו תיעודיים ברובם ומיעוטם עלילתי. כמה סרטים תיעודיים המציגים את הקרבות עלו מיד לאחר המלחמה. סרטם של יצחק מימיש הרבסט ויעקב המאירי "שישה ימים לנצח" ואחריו, כמעט מיד, "שלוש שעות ביוני" של אילן אלדד. רשויות ההסברה של המדינה הפיקו ב-1968 את "ששת הימים" שביימו אלפרד שטיינהארדט ויגאל אפרתי (והוא אף כלל סצינות קרב ששוחזרו בעזרת חיילי צה"ל). סרט עלילתי שזכה להצלחה רבה היה "כל ממזר מלך". הסרט בבימויו של אורי זוהר מ-1968 ניסה לתעד את הווייתה של הגבריות הישראלית בעת שלום ובעת קרב. מעל 740,000 צופים בישראל צפו בו והוא אף ייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הזר בתחרות פרס האוסקר. גם הביקורות היללו את הסרט וראו בו סרט "מבריק", אך בחלוף השנים סרט זה נשכח מן התודעה.[13]

גלה עוד נושאים הקשורים לקולנוע

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות החלה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בכך נפתח השלב הראשון של המלחמה, המכונה לעיתים בשם "מלחמת האזרחים", משום שהלחימה התאפיינה בעימות צבאי מוגבל בין הכוחות הצבאיים של הערבים הפלסטינים לבין כוח המגן העברי של היישוב היהודי בא"י, אף על פי שיחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית, ובהמשך גם מתנדבים מן האחים המוסלמים, השתתפו גם הם בלחימה בצד הערבי. היקף הלחימה הוגבל מאוד בשל נוכחות הצבא הבריטי, שהיה בתהליך של פינוי כוחותיו משטח ארץ ישראל המנדטורית. החל מראשית אפריל 1948 עבר כוח המגן העברי למתקפה באזורים שונים בא"י, ועד השלמת פינוי הצבא הבריטי ותום המנדט, הביסו את הכוחות הערביים הבלתי סדירים, שעמדו מולם.

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה וארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.

סרט תיעודי

סרט תיעודי

סרט תיעודי או סרט דוקומנטרי הוא סרט קולנוע שמטרתו לתעד את המציאות – בניגוד לסרט עלילתי שמטרתו להציג תסריט בדוי.

אילן אלדד

אילן אלדד

אילן אלדד הוא במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מפיק ודרמטורג ישראלי.

סרט עלילתי

סרט עלילתי

סרט עלילתי או סרט בדיוני הוא סרט שמתאר סיפור, אירוע או סיפורת בדיוניים או באופן בדיוני. בסרטים כאלו, הצגת עלילות ודמויות אמינים עשויה לעזור ולשכנע את קהל הצופים שהסיפור העלילתי המתרחש לנגד עיניהם הוא אמיתי. תאורה ותנועת מצלמה, כמו גם אלמנטים קולנועיים אחרים, הפכו לחשובים יותר ויותר בסרטים האלה. עבודה רבה ומפורטת מושקעת בכתיבת תסריטים לסרט עלילתיים, שכן לעיתים רחוקות מתאפשר בשלב הצילומים לסטות מהתסריטים שנקבעו מראש, אחרת תאבד תחושת הריאליזם. שחקנים חייבים לשחק בצורה אמינה, כדי לשכנע את הקהל שלדמויות בסרט יש חיים אמיתיים.

כל ממזר מלך

כל ממזר מלך

כל ממזר מלך הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה משנת 1968, שנכתב ובוים על ידי אורי זוהר, בכיכובם של יהורם גאון ועודד קוטלר.

אורי זוהר

אורי זוהר

הרב אורי זוהר הלוי היה, עד חזרתו בתשובה בסוף שנות השבעים, שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי בולט. מאז חזרתו בתשובה, הקדיש את חייו ללימוד תורה ולמסירת שיעורי תורה והרצאות.

השפעות נוספות

מתנדבים אוסטרים בקיבוץ עין השופט. לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו מתנדבים רבים לישראל.
מתנדבים אוסטרים בקיבוץ עין השופט. לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו מתנדבים רבים לישראל.

השינויים הגאו-פוליטיים לאחר המלחמה הביאו להתרחקות מן התרבות הסובייטית המזרח-אירופית והתקרבות לתרבות המערב. ישראל נפרדה בהדרגה מן הסוציאליזם הנוקשה ואימצה את ערכי האינדיבידואליזם והחירות האישית. בד בבד צעירים וצעירות מארצות הברית ומאירופה החלו להתנדב בקיבוצים והביאו עמם את תרבות הרוק אנד רול, השחרור המיני והשימוש במריחואנה.[13] דוגמאות לכך הן למשל חברי להקת ה"הצ'רצ'ילים" (1965) שאימצה את תרבות ה"רוק" ו"חבורת לול" שנודעה באורח חיים פרוע ובהתנסות בסמים.

המלחמה גם הובילה לסיומו של המיתון הכלכלי שהחל ב-1966. תחושת האופטימיות והצורך בידיים עובדות שיפתחו את "השטחים המוחזקים" גרמה לרווחה כלכלית ניכרת בשנים שלאחר המלחמה. הירידה בשיעורי האבטלה והעלייה בשכר הביאו להעמקת תרבות הצריכה בישראל, בתי "כלבו" של "המשביר לצרכן" הוקמו בירושלים ובתל אביב. הישראלים החלו לקנות טלוויזיות, פטיפונים ומכשירי רדיו משוכללים. חלה עלייה גדולה במספר התיירים שהגיעו לבקר בארץ (בשמונת החודשים הראשונים של 1970 הגיעו 323 אלף תיירים לישראל, שיא של כל הזמנים עד אז). המלחמה גם הובילה ל"גל עלייה" של יהודים בין השנים 1967–1973 שכלל קרוב ל-300,000 עולים, מרביתם מברית המועצות ולראשונה חלקם ממדינות מערביות. זאת לאחר שנים של ירידה בעלייה וגידול במספר היורדים הישראלים.[14] פתיחת הדרך למקומות הקדושים ליהדות, עוררה תנועה של תיירים יהודים מכל העולם שבאו לבקר אותם, בחלקם מסיבות דתיות ובחלקם בעקבות התעוררות של תחושות לאומיות לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים. כל אלה מלמדים שתחושת "החרדה הקיומית" שהורגשה קודם למלחמה הוחלפה בתחושת ביטחון.[15]

גלה עוד נושאים הקשורים להשפעות נוספות

עין השופט

עין השופט

עֵֵין הַשּׁוֹפֵט הוא קיבוץ של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, הנמצא בתחומי מועצה אזורית מגידו.

סוציאליזם

סוציאליזם

סוֹצְיָאלִיזְם הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות כלכלית, פוליטית ופילוסופית, שמאופיינות בבעלות ציבורית על אמצעי ייצור וניהול עצמי של העובדים. הבעלות המשותפת יכולה להיות במסגרת מדינית, דבר שייקרא "סוציאליזם מדיני", או במסגרת עממית, מה שייקרא "סוציאליזם חירותני".

אינדיבידואליזם

אינדיבידואליזם

אינדיבידואליזם הוא מונח המתאר פילוסופיה פוליטית המדגישה את ריבונותו של הפרט על חייו. הגישה המנוגדת לאינדיבידואליזם מכונה קולקטיביזם. פילוסופיה אינדיבידואליסטית מנתחת תופעות חברתיות באופן אוניברסלי כיחסי גומלין בין פרטים בעלי רצון חופשי. אינדיבידואליזם אינו בהכרח שולל את חברותו של אדם בהתאגדות מסוימת, אך לא יראה את בחירות הפרט כמוכתבות משייכות זו. גישות ליברליות שוללות את הכפפת טובתו של היחיד למען "טובת הכלל", אך מגבילות את חופש הפרט למעשים שאינם פוגעים בפרטים אחרים.

חירות האדם

חירות האדם

חירות היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו רשאי אדם אחר לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר.

הצ'רצ'ילים

הצ'רצ'ילים

להקת הצ'רצ'ילים הייתה להקת רוק ישראלית שהוקמה בשנת 1965 ופעלה עד אמצע שנות השבעים. הייתה חלק מסצנת להקות הקצב שפעלו בשנות השישים והשבעים בישראל, בעיקר באזור מועדוני הלילה והדיסקוטקים של רמלה ודרום תל אביב. הלהקה ניגנה מוזיקת רוק באנגלית הנעה בין רוק פסיכדלי לבין רוק כבד. היא פעלה גם בחו"ל תחת השם Jericho Jones, זאת כדי שלא לפגוע ברגשות הפטריוטים של הבריטים ובכבוד ראש ממשלתם לשעבר, צ'רצ'יל, ומאוחר יותר בשם Jericho.

חבורת לול

חבורת לול

חבורת לוּל הוא שמה של חבורת אמנים שפעלו בעיקר בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 בתל אביב והשפיעו רבות על התרבות הישראלית. יחד הם יצרו סרטי קולנוע, תוכנית טלוויזיה, מערכונים ואלבומי מוזיקה.

הכיבוש הישראלי

הכיבוש הישראלי

לאחר התייצבות הקו הירוק, קו שביתת הנשק שנקבע בתום מלחמת העצמאות, כבשה ישראל פעמים אחדות שטחים שהיו בשליטת מדינות שכנות. בחלק מהמקרים ישראל נסוגה מהשטח באחיזתה מסיבות שונות. בחלק מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, שהתחוללה ביוני 1967, נמשכת שליטת ישראל עד היום, תוך התנגדות ניכרת בקרב הקהילה הבינלאומית.

אבטלה

אבטלה

בכלכלה, אַבְטָלָה היא מצב שבו אדם המסוגל לעבוד ורוצה בכך אינו מצליח למצוא עבודה תמורת שכר. מקובל להבחין בין מובטל, בעל כושר עבודה המעוניין לעבוד ואינו מצליח למצוא עבודה תמורת שכר, לבין בלתי מועסק, בעל כושר עבודה שאינו עובד ואינו מעוניין בעבודה, ומבקש עבודה, המחפש עבודה באופן פעיל.

טלוויזיה

טלוויזיה

טלוויזיה היא אמצעי תקשורת טלקומוניקטיבי המשמש לשידור וקליטה של תמונות וצלילים. המונח "טלוויזיה" מקבל את משמעותו בהתאם למיקומו התחבירי והסמנטי, ויכול לשמש לציון שם המכשיר או שם הטכנולוגיה, כתיאור התוכן הטלוויזיוני וכתיאור הטלוויזיה כמדיום תקשורת המונים.

פטיפון

פטיפון

הפָּטֵיפוֹן הוא מכשיר לנגינת תקליטים. בשפות רבות נקרא המכשיר "גרמופון".

רדיו

רדיו

רַדְיוֹ הוא אמצעי טכנולוגי המשמש להעברה של גלי קול באמצעות גלי רדיו. תחת ההגדרה "רדיו" מקובל לכלול תחנות רדיו המשדרות לציבור הרחב (Broadcast) וגם מכשירי קשר וחובבות רדיו המשמשים לתקשורת ארגונית או תקשורת פרטית ואינם פונים לקהל הרחב.

עלייה לארץ ישראל

עלייה לארץ ישראל

עלייה לארץ ישראל הוא מונח מרכזי בהווייה היהודית ובציונות, המציין את הגירתם של יהודים אל ארץ ישראל. המונח עלייה הוא מקרה פרטי אידאולוגי לוקאלי תלוי תרבות וחברה של המושג המדעי הגירה. מקורו מפולחן דתי ועל פי ההלכה המונח כולל תודעה עצמית, אך אינו תלוי בה. הפעולה ההפוכה, של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה.

לקריאה נוספת

גלה עוד נושאים הקשורים ללקריאה נוספת

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל היא הגוף הלאומי מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת האוצרות המודפסים של מדינת ישראל ושל תרבות העם היהודי. הספרייה שוכנת בירושלים, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל. בנוסף, היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, ובהן ספרים, כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה.

אלי אשד

אלי אשד

ד"ר אלי אשד הוא סופר ועורך ישראלי. הוא פרסם ספרים אחדים ועשרות מאמרים העוסקים ברובם בחקר התרבות הפופולרית בישראל.

תום שגב

תום שגב

תּוֹם שֶׂגֶב הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

1967 – והארץ שינתה את פניה

1967 – והארץ שינתה את פניה

1967 – והארץ שינתה את פניה הוא ספר עיון פרי עטו של ההיסטוריון תום שגב, שראה אור בשנת 2005 בהוצאת "כתר". הספר, שמזוהה עם גישת ההיסטוריונים החדשים, מתאר את הישראלים בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, במהלך המלחמה ובעקבותיה.

עוז אלמוג

עוז אלמוג

עוז אלמוג הוא סוציולוג והיסטוריון ישראלי, החוקר את החברה והתרבות בישראל החל מתקופת היישוב; פרופסור באוניברסיטת חיפה.

מיכה גודמן

מיכה גודמן

מיכה גודמן הוא סופר, הוגה דעות, וחוקר של המחשבה היהודית והישראלית.

מלכוד 67

מלכוד 67

מִלְכּוּד 67 - הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל הוא ספר עיון מאת ד"ר מיכה גודמן. הספר בוחן את הרעיונות והזהויות שמאחורי סוגיית השטחים שפרצה לשיח הציבורי לאחר מלחמת ששת הימים, ומנסה לשקם את השיח הישראלי בנושא. הספר יצא לאור ב-2017 בהוצאת דביר.

מקור: "מלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית", ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית, (2022, February 1st), https://he.wikipedia.org/wiki/מלחמת_ששת_הימים_בתרבות_הישראלית.

נהנים מ Wikiz?

נהנים מ Wikiz?

הורידו את הפלאגין החינמי שלנו!

קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  1. ^ 1 2 3 אלי אשד,ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות והתרבות הפופולרית, המולטי יקום של אלי אשד, 30 ביוני 2007
  2. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏המלכות השלישית: האלבומים הבלתי נשכחים ממלחמת ששת הימים, באתר מעריב אונליין, 26 במאי 2017
  3. ^ גרשון הכהן,מלחמת ששת הימים ותורת השלבים, 16 ביוני 2017, אתר ייצור ידע
  4. ^ רחל שפירא, מילות השיר "מה אברך", באתר שירונט
  5. ^ אליעזר מלמד, ימי זיכרון וישועה, באתר "ישיבה"
  6. ^ נעמה שפי, מילים מנצחות: 1967 ושיח המרחב בעיתונות לילדים, ישראל, 13, 2008, עמ' 57-85
  7. ^ גאולה כהן, הנוער המבולבל של 1970, מעריב, 31 ביולי 1970
  8. ^ מאת אמנון ברזילי, כך נגנז "שיח הלוחמים" של מרכז הרב, באתר הארץ, 16 ביוני 2002
  9. ^ אלון גן,חשופים בצריח ושיח לוחמים כצירי זהות מתפצלים, ישראל 13, 2008, עמ' 267-296
  10. ^ דביר שוורץ, ‏"חשבון בלי רוגז: מעין איגרת מבן-אתמול לבני היום", השילוח 4, מאי 2017
  11. ^ משה חיים מייזלש (מ. ח. עמישי), ‏פרק בספר, הוצאה מוגהת ומוערת, השילוח 4, מאי 2017
  12. ^ 1 2 דורית ירושלמי, התחמושת התיאטרונית של מלחמת 1967, ישראל 13, 2008, 209-247
  13. ^ 1 2 יונתן אסתרקין,מהפכת התרבות של מלחמת ששת הימים, ליברל, גיליון אפריל 2017
  14. ^ הסוכנות היהודית לארץ ישראל
  15. ^ לב גרינברג,כלכלה חברתית פוליטית, מגמות בחברה הישראלית, כרך ראשון, 2001, עמ' 643

The content of this page is based on the Wikipedia article written by contributors..
The text is available under the Creative Commons Attribution-ShareAlike Licence & the media files are available under their respective licenses; additional terms may apply.
By using this site, you agree to the Terms of Use & Privacy Policy.
Wikipedia® is a registered trademark of the Wikimedia Foundation, Inc., a non-profit organization & is not affiliated to WikiZ.com.