מציאות

העיסוק במציאות בפילוסופיה הוא כפול: עיסוק במציאות עצמה ועיסוק ביחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם. העיסוק במציאות עצמה נעשה במסגרת התחום הפילוסופי שנקרא אונטולוגיה. במסגרת עיסוק זה במציאות עצמה, השאלה הבסיסית ביותר היא מהי המציאות, מה טיבה, ומה פירוש לומר על משהו שהוא חלק מהמציאות. שאלות אלו מעלות שאלות רבות נוספות, ספציפיות יותר, שקשורות, כל אחת מהן, במידה אחרת לשאלה הבסיסית ביותר.

נושאים מרכזיים באונטולוגיה

ממה מורכבת המציאות

• ממה מורכבת המציאות?
• האם יש יסוד אחד בסיסי, העומד בבסיסה של כל המציאות?

כבר הפילוסופים היוונים הקדם-סוקרטיים הציגו ניסיונות להשיב על שאלה זו. זכורים בעיקר תאלס שטען שהכל מים, אנכסימנס שטען שהכל אוויר ואנכסימנדרוס שטען שהכל מורכב מיסוד אחד, בלתי-מוגבל ובלתי-מאופיין - האפיירון. מאוחר יותר פיתחו אמפדוקלס ואריסטו תפיסות על פיהן ישנם ארבעה יסודות. רעיון היסודות שרד עד ימינו, הגם שהתפיסה של המדע המודרני בימינו היא מורכבת יותר (מתבטאת בפיזיקה המודרנית ובכימיה), והיסודות הרבים שמוכרים מסודרים על פי חוקיות בטבלה המחזורית.

• מה הן הקטגוריות הבסיסיות של המציאות?(האם סיבתיות ועצם, למשל, הן קטגוריות כאלו?).
• האם כל המציאות היא פיזית, או שיש לה גם חלקים שאינם פיזיים? (בהקשר זה הוצגו תפיסות שונות כגון מטריאליזם, אידיאליזם, דואליזם ועוד).
• מה טיבה של המציאות הפיזית? מה טיבו של החומר? שאלה זו כוללת שאלות רבות. למשל - מה היחס בין חומר לאנרגיה? האם ניתן לחלק את החומר ללא סוף, או שבסופו של דבר מגיעים ליחידות בסיסיות שלא ניתן לחלקן יותר?

הפילוסוף היווני דמוקריטוס טען שבסופו של דבר מגיעים ליחידות שאינן ניתנות לחלוקה (אטומים) ושיחידות אלו מרכיבות את המציאות כולה. תפיסה זו מהווה את הבסיס לתפיסה המודרנית, בה באמצעות תיאור יחסים וחוקים השוררים בין חלקיקים ברמה המיקרוסקופית ניתן למעשה להסביר את המתרחש ברמה המקרוסקופית).

• האם המציאות נקבעת מראש (דטרמיניזם)? האם יש בה יסוד אקראי? האם תורות מדעיות שונות (כגון מכניקת הקוונטים, תורת היחסות, התרמודינמיקה והמכניקה הניוטונית) אומרות משהו לגבי השאלות הללו? ; כיצד משפיעות התשובות לשאלות אלה על אפשרות קיומו של רצון חופשי? (לשאלות אלו השלכות גם על תחומים פילוסופיים נוספים, כגון הפילוסופיה של המוסר וכן הפילוסופיה של המשפט).

מה פירוש נמצא במציאות (-"קיים") או לא נמצא

• מה מהווה חלק מהמציאות?
• מה קיים ומה לא קיים? האם אלוהים, למשל, קיים? האם ישים הקיימים במחשבה שלנו אך אינם קיימים פיזית (למשל, חד-קרן) מהווים חלק מהמציאות?
• מה פירוש לומר על משהו (למשל, פגסוס) שאינו חלק מהמציאות? אם משהו אינו קיים, כיצד אנו יכולים לדבר עליו? אם הוא קיים במחשבה - מה ההבדל בין קיום זה לקיום פיזי?
• האם ישנם מספר סוגים של קיום (במחשבה, במציאות הפיזית וכו'), או רק סוג אחד?

הפילוסוף היווני פרמנידס החזיק בעמדה על-פיה הדברים שאינם קיימים אינם קיימים בשום אופן, והגיע מקביעה פשוטה ואינטואיטיבית זו ("היש ישנו והאין איננו") למסקנות מרחיקות לכת, כגון שהתנועה היא בלתי-אפשרית. תלמידו ובן-זוגו זנון המשיך את דרכו והציג טיעונים נוספים לכך שהתנועה היא בלתי-אפשרית, המוצגים בפרדוקסים של זנון. בימינו שאלת משמעותם של משפטי אי-קיום עלתה במלוא עוצמתהּ במסגרת הפילוסופיה האנליטית, ופילוסופים-לוגיקנים כגון גוטלוב פרגה וברטראנד ראסל הציעו לה פתרונות לוגיים, תוך שהם טוענים כי עיקר הבעיה הוא לשוני. פילוסופים אחרים, בעיקר מהזרם הקונטיננטלי, עסקו באופן ישיר ב"יש" (ההוויה, being) וב"אין" (nothingness). בלטו ביניהם מרטין היידגר והפילוסופים האקזיסטנציאליסטים.

• שאלת מעמדם האונטולוגי של הדברים המופשטים. במעמד אונטולוגי הכוונה לשאלה אם ישים אלה קיימים, ואם כן - באיזה מובן ניתן לייחס להם קיום, מה הכוונה בלומר שהם קיימים, ומה ההבדל בין הקיום שלהם לקיום של הדברים המוחשיים, ה"רגילים". ישים ששאלה זו נשאלת לגביהם תכופות הם למשל - הישים מתחום המתמטיקה (למשל, מספרים) והפיזיקה (למשל - כוח, אנרגיה וכו'). מה הם אותם ישים? האם הם קיימים? מה פירוש לומר שהם קיימים? אם אינם קיימים - כיצד אנו יכולים לומר עליהם משהו? מה אנו בעצם חוקרים כשאנו חוקרים אותם? ואם הם קיימים - באיזה מובן? האם ניתן לשאול היכן הם נמצאים? אם לא - באיזה מובן הם קיימים, אם קיום זה אינו במרחב ובזמן?

הפילוסוף היווני אפלטון לא רק שהאמין בקיומם של הישים המופשטים, הוא אף האמין שקיומם הוא הראשוני - כלומר, הישים המופשטים (אצל אפלטון, האידיאות) קיימים "באמת", ואילו הישים הרגילים, קיימים רק "באופן חיוור", או פחוּת, או שקיומם מתאפשר רק על ידי קיומן של האידיאות. דוגמה קלאסית בה משתמשים על-מנת להמחיש תפיסה זו היא העובדה שכל צורה גאומטרית שניצור או נצייר במציאות, לעולם לא תהיה מושלמת (הקו הישר שנצייר על דף לעולם לא יהיה ישר באופן מושלם, המעגל שנצייר לעולם לא יהיה מעגל מושלם, שכל נקודה בו באמת נמצאת באותו מרחק מהמרכז). אפלטון מפרש זאת כך שהמושג המופשט, האידיאה, של המעגל או של הקו הישר, הוא זה שקיים באופן ראשוני. בעקבות תפיסתו של אפלטון התפתח זרם האפלטוניזם.

• האם קיום הוא מושג רציף או בדיד? האם ישנן דרגות של קיום (משהו אחד יכול להיות קיים פחות ממשהו אחר), או שעל כל דבר ניתן רק לומר שהוא קיים או שאינו קיים, ואין אפשרויות נוספות? האם ביטויים כגון "קיים בהכרח" או "אפשרי שקיים" מבטאים דרגות אחרות של קיום? (שאלה זו קשורה למושגי העמימות והאפשרות שכיום נחקרים רבות במסגרת הלוגיקה, ואף פותחו שיטות של לוגיקה עמומה ולוגיקה מודאלית).
• מה היחס בין המציאות לבין המרחב והזמן? האם ישנם אספקטים של המציאות שאינם מתקיימים במרחב ו/או בזמן? האם כל דבר שקיים, קיים במקום מסוים ובזמן מסוים? האם המרחב והזמן הם חלק מהמציאות, או רק חלק מהתפיסה של בני-האדם את המציאות?

הפילוסוף עמנואל קאנט, למשל, סבר כי הם חלק מהתפיסה של בני האדם. לעומתו אייזק ניוטון החזיק בתפיסה שהמרחב והזמן הם מוחלטים (מהווים חלק מהמציאות) ואילו הפילוסוף והמתמטיקאי גוטפריד וילהלם לייבניץ החזיק בתפיסה שהמרחב והזמן אינם חלק מהמציאות כשלעצמם, אלא הם רק יחסים בין דברים שקיימים במציאות.

• מה היחס בין מושג המציאות לבין מושגים קרובים - אמת, קיום, הוויה?

לעיתים המושג מציאות משמש על מנת לתאר את כל ההוויה (באנגלית: Being), כולל ה"אין" או ה"לא-כלום" (באנגלית - The Nothing), ואילו המושג קיום (באנגלית - Existence) נשמר לתיאור רק מה שקיים באמת. שימוש זה הוא רק אחד מני רבים אפשריים והשאלה על היחס בין המושגים הבסיסיים הנ"ל היא שאלה פילוסופית.

שאלות נוספות:

• האם המציאות התחילה להתקיים בשלב מסוים, או שהייתה קיימת תמיד?

כאמור, הפילוסופיה עוסקת לא רק במציאות עצמה אלא גם ביחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם - באפשרות של בני האדם לתפוס את המציאות ובאופן שבו הם יכולים לעשות זאת. עיסוק זה בקשרים בין המציאות לבין התפיסה, נעשה בעיקר במסגרת התחום הפילוסופי של האפיסטמולוגיה.

נושאים מרכזיים באפיסטמולוגיה

• האם בני האדם יכולים לתפוס את המציאות? אם כן - כיצד?
• האם החושים מספקים מידע מהימן על המציאות?
  שאלה זו העסיקה רבות את הפילוסופים האמפיריציסטים.
• האם השכל מספק מידע מהימן על המציאות? האם ידע מסוים על המציאות טבוע בנו מלידה?
  שאלות אלו העסיקו רבות את הפילוסופים הרציונליסטים.
• האם השיטות שפיתח האדם על מנת לחקור את המציאות (למשל, השיטה המדעית והמדע), אכן מספקות מידע מהימן על המציאות?
• האם יש קשר הכרחי בין מציאות ובין תפיסה? האם כל מה שנתפס, בהכרח קיים? האם כל מה שקיים, בהכרח נתפס?
  (בהקשר זה מוצגת השאלה הקלאסית - אם עץ נופל בתוך יער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? או באופן רחב יותר - אם איש אינו תפס את המאורע, האם המאורע הוא חלק מהמציאות? הפילוסוף ג'ורג' ברקלי עסק רבות בשאלה זו).
• האם קיימת מציאות אחת, אובייקטיבית (או אינטר-סובייקטיבית) שכולם תופסים אותה? או שמא כל אחד תופס מציאות משלו? כיצד יכול האדם לדעת שהוא תופס מציאות שמשותפת גם לבני אדם אחרים, ולא רק לעצמו (סוליפסיזם) ?
  הפילוסוף רנה דקארט ניסה לתת מענה לבעיית הסוליפסיזם במסגרת ספרו ההגיונות.
• האם בני האדם יכולים להשפיע על המציאות? (שאלה זו קשורה, בין השאר, לשאלת הרצון החופשי).
• מהי ברירת המחדל בנוגע לקיום? האם עלינו להניח שמשהו אינו קיים, עד שיוכח שהוא קיים, או שעלינו להניח שהוא קיים, עד שיוכח שאינו קיים? מה ההצדקה להנחותינו אלו? האם קיימת סימטריה בין קיום לאי-קיום? אם לא, מה ההצדקה לכך? מה מעמדם של הדברים שאיננו יודעים אם הם קיימים או לא? (בנוגע לשאלה זו הוצגו תפיסות רבות, כגון התער של אוקהם ועוד. שאלה זו מוצגת רבות בהקשר של הדיון בנוגע לאלוהים, ותפיסות שונות לגביה לעיתים מוצגות על ידי המצדדים בתאיזם, אתאיזם ואגנוסטיות).

הן האונטולוגיה והן האפיסטמולוגיה עוסקות בדברים נוספים מלבד השאלות על המציאות שהוצגו כאן. גם הגבול בין שני התחומים אינו תמיד חד וברור, וישנן שאלות שהתשובה עליהן דורשת הן שיקולים אונטולוגיים והן שיקולים אפיסטמולוגיים. ניתן להבחין גם שהעיסוק במציאות כולל שאלות רבות ומגוונות - דבר זה נובע מכך שמושג המציאות הוא כל-כך בסיסי, עד שהוא קשור כמעט לכל שאלה פילוסופית שיש.

גלה עוד נושאים הקשורים לבפילוסופיה

אונטולוגיה

אונטולוגיה

אונטולוגיה הוא התחום בפילוסופיה העוסק בטבע של היש, הקיים או המציאות. האונטולוגיה עוסקת בשאלות על הישויות הקיימות בעולם, במאפייניהן, בקשרים ביניהן, במציאות, בקיום ובהנחות היסוד הכלליות ביותר אודות כל אלה.

מים

מים

מים הם תרכובת כימית המהווה בצורתה הנוזלית בסיס לכל צורות החיים המוכרות, כולל האדם, המים נחשבים לאחד מקבוצות אבות המזון החשובים ביותר לצריכה. מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן ומאטום של חמצן. הנוסחה הכימית של המים היא H2O או בסימון (aq).

אנכסימנס

אנכסימנס

אנכסימנס היה מראשוני הפילוסופים היוונים, מזוהה עם האסכולה המילטית. הוא חי המאה הששית לפני הספירה, בעיר מילטוס. עיקר פעילותו כפילוסוף התרחשה באמצע המאה השישית לפנה"ס. נמנה עם הפילוסופים הפרה-סוקרטיים.

אנכסימנדרוס

אנכסימנדרוס

אנכסימנדרוס היה פילוסוף יווני. השתייך לאסכולה המילטית - מתוך זרם הפילוסופים הקדם-סוקרטיים, והיה חברו ותלמידו של תאלס ממילטוס, אביה של אסכולה זו.

אפיירון

אפיירון

אפיירון על פי משנתו של הפילוסוף הקדם-סוקרטי אנכסימנדרוס, הוא שמו של היסוד הראשוני בעולם - הראשית.

אמפדוקלס

אמפדוקלס

אֶמְפֵּדוֹקְלֶס, פילוסוף יווני, מחשובי האסכולה הפלורליסטית.

אריסטו

אריסטו

אֲרִיסְטוֹ היה פילוסוף ואיש אשכולות יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. אריסטו החל את דרכו כתלמידו של אפלטון בעיר אתונה, ופעל שם במשך 20 שנה. בהמשך היה למורו של אלכסנדר הגדול. משנתו של אריסטו עסקה במטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר (אתיקה), פוליטיקה, שירה, מחזאות, לוגיקה, פילוסופיה של המדע ופיזיקה ועוד. צורת השם "אריסטו" באה מהערבית "أَرِسْطُو", קיצור לשמו היווני Αριστοτελης.

ארבעת היסודות

ארבעת היסודות

ארבעת היסודות היא תאוריה טרום־מדעית קדומה להסברת מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם, שנוצרה ביוון העתיקה על ידי הפילוסוף אמפדוקלס במאה החמישית לפני הספירה, ואומצה על ידי אריסטו. כיום תאוריה זו אינה מקובלת והיא הוחלפה בתאוריות מודרניות בתחומי הפיזיקה והכימיה. ניתן לראות קרבה רעיונית בין התיאור הטרום-מדעי האריסטוטלי ובין החלוקה המדעית המקובלת בימינו למצבי הצבירה של החומר.

כימיה

כימיה

כִימְיָה היא ענף במדעי הטבע העוסק בהרכב החומר, מבנהו, תכונותיו והשינויים החלים בו במהלך אינטראקציה עם חומר אחר. ניתן לכנות את הכימיה כ"מדע מרכזי", כיוון שהיא מספקת את העקרונות הבסיסיים העומדים מאחורי תחומי ידע אחרים במדעי הטבע, כגון: אסטרונומיה, הנדסת חומרים, ביולוגיה וגאולוגיה. מבחינה היסטורית, הכימיה המודרנית התפתחה מהאלכימיה בעקבות המהפכה הכימית אשר התרחשה ב-1773.

הטבלה המחזורית

הטבלה המחזורית

הטבלה המחזורית או המערכה המחזורית, המכונה גם טבלת מנדלייב, היא שיטת מיון (טקסונומיה) שהוצעה לראשונה על ידי הכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב ב-1869, ומציגה את כל היסודות לפי המספר האטומי והסמל הכימי של האטומים שלהם. מנדלייב גילה מחזוריות בתכונות הכימיות של היסודות, כאשר הם מסודרים מן הקל אל הכבד. בעת שנבנתה הטבלה, המספרים האטומיים היו לא יותר ממספרים סידוריים שניתנו ליסודות על-פי המשקל שלהם, אך 70 שנה מאוחר יותר פותחה תאוריה שהסבירה את הקשר בין המספר האטומי למבנה הפנימי של אטומי היסודות.

סיבתיות

סיבתיות

סיבתיות מציינת יחסי סיבה-תוצאה בין אירועים. מקור השימוש המודרני נקבע במאה השמונה-עשרה על ידי דייוויד יום. המונח עצמו נטבע על ידי אריסטו והיה לו שימוש שונה.

מטריאליזם

מטריאליזם

מטריאליזם היא גישה פילוסופית אשר רואה בחומר את המציאות היחידה הקיימת, המרכיבה ומפעילה את היקום. זו גישה מנוגדת לרוחניות הרואה את היקום כמורכב גם מישויות רוחניות ולאידיאליזם הרואה בחומר עצמו רק אידיאה או מושג (concept).