מקדש איסה

ניהון שוקי, או ניהונגי (日本紀), הוא הספר השני העתיק ביותר בהיסטוריה של יפן הקלאסית. זהו ספר מפורט ומסוגנן יותר מקוג'יקי, העתיק ממנו, והוא משמש כלי חשוב בידי היסטוריונים וארכאולוגים, מפני שהוא מתאר בפירוט את כרוניקות יפן העתיקה, אם כי החלק הראשון שלו נחשב בעיקר מיתולוגי. הספר נערך על ידי הנסיך טונרי, בנו של הקיסר טמו, ב-720, ובסיוע יסומארו פוטו נו אסון.

מחוז נארה הוא מחוז באי הונשו, יפן. בירת המחוז היא העיר נארה.

הקיסר טֶמוּ היה הקיסר ה-40 של יפן לפי רשימת קיסרי יפן. הוא מלך בין מ-672 ועד מותו בשנת 686. ירשה אותו הקיסרית ג'יטו, שהייתה גם אחייניתו ואשתו.

מעשה גנז'י הוא ספר שכתבה מורסקי שיקיבו, אצילה שחיה בתקופת הייאן. הספר נכתב בשנים 1000-1008, והוא אחד מהרומנים המוקדמים ביותר שנכתבו אי פעם והראשון שנכתב ביפן. הוא נכתב בכתב ההיראגאנה, כתב הנשים. הוא מתאר את חיי האצולה בתקופת הייאן.

תקופת שתי החצרות הקיסריות הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן בין השנים 1336–1392, בה התקיימו שתי חצרות קיסריים: החצר הצפונית, שנוסדה על ידי השוגון אשיקאגה טאקאוג'י בקיוטו, והחצר הדרומית, שנוסדה על ידי הקיסר גו-דאיגו ביושינו, הסמוכה לנארה.

האימפריה היפנית התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאפיינו את יפן באותה עת.

מוּצוּהיטו היה הקיסר ה-122 בסדר הירושה של קיסרי יפן, ושלט מה-3 בפברואר 1867 עד מותו. תקופת שלטונו התאפיינה בשינויים רבים, בה עברה יפן ממדינה פאודלית למונרכיה אבסולוטית בראשות הקיסר. לאחר מותו הוגדר כקאמי ונקרא בשם מייג'י, ובשם זה נקראת גם תקופת שלטונו, תקופת מייג'י.

יושיהיטו, המכונה ביפן הקיסר טָאישוֹ (大正天皇), היה הקיסר ה-123 במספר של יפן. יושיהיטו ירש את אביו, מוצוהיטו, עם מותו של זה בשנת 1912 ושלט עד מותו בשנת 1926, אם כי מאז שנת 1921 היה בנו ויורשו, הירוהיטו, עוצר (שליט) בתפקיד העוצר עקב בריאותו המעורערת של יושיהיטו.

הירוהיטו, כפי שהוא נקרא בארצות המערב, או הקיסר שׁוֹוָּה כפי שהוא מכונה ביפן היה קיסר יפן, ה-124 במספר, אשר שלט ביפן משנת 1926 ועד למותו ב-1989. שישים ושתיים שנות שלטונו היו תקופת שלטון היחיד הארוכה ביותר בהיסטוריה של יפן, וכן התקופה שבה עברה החברה היפנית את אחד השינויים הגדולים בתולדותיה.

הכיבוש האמריקאי של יפן הוא תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה מכניעתה לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1945 ועד לשנת 1951.

סאיקו קורודה היא בתם השלישית של אקיהיטו, קיסר יפן ומיצ'יקו, קיסרית יפן. קורודה ויתרה על תאריה ומעמדה כדי להינשא לפשוט עם.

תקופת קוֹפוּן היא תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה בערך משנת 250 ועד שנת 538, ובאה לאחר תקופת יאיואי. מקור שמה של התקופה הוא במילה היפנית לתלי הקבורה שנבנו בתקופה זו. תקופת קופון ותקופת אסוקה לעיתים נכללות יחד תחת תקופת יאמטו. התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר ביפן מתוארך לתקופת קופון, אך מכיוון שכרונולוגיית האירועים ומקורותיהם אינם אמינים דיים, מרבית מחקר התקופה מתבסס על ממצאים ארכאולוגיים.

ברוש הוא סוג של עצים מחטניים, המצויים באזורי האקלים החם של חצי הכדור הצפוני, בהם צפון אמריקה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, ההימלאיה, דרום סין וצפון וייטנאם. אלו הם עצים ירוקי עד או שיחים גדולים שגובהם 5–40 מטר, העלים דמויי קשקשים שאורכם 2–6 מ"מ המסודרים באופן נגדי זה לזה. האצטרובלים כדוריים או אליפטיים וגודלם 8–40 מ"מ, וכוללים 4–14 קשקשים המגינים על הזרעים.

קנה מצוי, הוא מין של צמח רב-שנתי ממשפחת הדגניים שגובהו 3–5 מטר מהסוג קנה.

חצץ הוא מונח גאולוגי המתייחס לכל סוג של סלע הגדול משני מילימטר וקטן מ-64 מילימטר. חצץ הוא גם כינוי לאבנים קטנות. יש המתייחסים לחצץ כאל סלעים או אבנים בגודל 2–4 מילימטר, בעוד חלוקים הם אבנים גדולות יותר. סלע או אבן שגודלם קטן מ-2 מילימטר ייקרא בגאולוגיה "גרגר חול".

טוֹרִיאִי הוא שער מסורתי יפני הנמצא בכניסה למקדשי שינטו, לעיתים גם במקדשים בודהיסטים. לטוריאי שני עמודים ניצבים הנושאים שתי קורות אופקיות, ופעמים רבות הוא צבוע בוורמיליון (אדום-כתום). באופן מסורתי עשוי הטוריאי מעץ או מאבן, אם כי בשנים האחרונות החלו להופיע שערים עשויים פלדה או פלדת אל-חלד. הטוריאי מסמל את החיץ שבין המקדש הקדוש לחוץ החילוני, ומאמינים תורמים טוריאי כאות תודה על הצלחתם. על טוריאי מופיע פעמים רבות לוח ועליו כיתוב כלשהו.

קטורת היא חומר אורגני המפיץ ריח במהלך בעירתו ולעיתים אף ללא בעירה. שימוש בקטורת היה נפוץ ברוב תרבויות העולם העתיק, בעיקר בטקסים דתיים ולשימושים רפואיים. לפעמים השתמשו בקטורת גם כמקור תאורה במקום נרות או להרחקת חרקים מזיקים. שימוש בקטורת עבור כל המטרות האלו נמשך עד היום.

קָמֵעַ הוא חפץ שמיוחסים לו כוחות סגוליים. לרוב יהיה הקמע פיסת נייר או קלף שעליה כתובה ברכה כלשהי, צירופי אותיות של פסוקים, שמות מלאכים או שמות קדושים אחרים. את הקמע נושא אדם על גופו או מניח בביתו כדי להבטיח את שלומו, לשמירה מעין הרע או משדים ורוחות רעות.

אורז הוא דגן המשמש כמזון העיקרי עבור יותר ממחצית אוכלוסיית העולם. גידול האורז מתאים במיוחד למדינות בהם עלות העבודה נמוכה והמשקעים רבים, מכיוון שגידול אורז דורש עבודה רבה ומים רבים. אורז הוא הגידול השלישי בתפוצתו בעולם, אחרי תירס וחיטה.