מרווח (מוזיקה)

מרווח זך

בתאוריית המוזיקה, מרווח זך הוא מרווח שנעים לאוזן לשמוע אותו, והוא מרווח "צלול". למעשה, הצלילים הזכים מתיימרים להיות צליל אחד, למרות שאפשר להבחין בכך שהם שניים. המרווחים הזכים שקיימים במוזיקה הם הפרימה, הקוורטה, הקווינטה, והאוקטבה. מרווחים זכים נחשבים לקונסוננסים מקטגוריית "קונסוננסים מושלמים". המרווחים הזכים מופיעים בתחילת סדרת הצלילים העיליים (אנ').

מרווח קונסוננט בלתי מושלם

בתאוריית המוזיקה, מרווח קונסוננט בלתי מושלם הוא מרווח בין צלילים המתאימים זה לזה בצורה חלקית.

מרווח קונסוננט מושלם

במוזיקה של ימי הביניים הפרימה הקוורטה הקווינטה, וכן האוקטבה, נחשבו למרווחים הקונסוננטים היחידים. במהלך ימי הביניים המאוחרים והגלישה אל הרנסאנס עם המעבר למוזיקה טונאלית, הפכו הטרצה והסקסטה (שמשלימה אותה לאוקטבה) במוזיקה המערבית למרווחים קונסוננטים אף הם. המרווחים הללו מופיעים בכל יצירה, ובכל אקורד כמעט במערכת הטונאלית. קונסוננטים בלתי מושלמים מתפקדים באופן מושלם בהולכת קולות מסורתית של המוזיקה המערבית, גם כמרווחים מקבילים:

כך כותבים טרצות מקבילות:

כך כותבים סקסטות מקבילות:

מרווח דיסוננטי

ערך מורחב – דיסוננס

בתאוריית המוזיקה, מרווח דיסוננטי הוא מרווח שצורם לאוזן, בו שני צלילים "מתנגשים" כביכול. המרווחים הדיסוננטיים שקיימים במוזיקה הם הסקונדה, הטריטון והספטימה. כשדיסוננט מופיע ביצירה הוא נדרש להיפתר, בדרך כלל אל הצליל שמתחתיו, בהתאם לחוקי הולכת הקולות.

כיצד הדיסוננטים נפתרים - בסולם דו מז'ור

המרווח הדיסוננט באקורדים

במוזיקה הקלאסית, מופיעים מרווחים דיסוננטיים במספר סוגי אקורדים:

• בספטאקורד דומיננטי, כמו סול, סי, רה ופה (אקורד G7), פה יוצר מרווחים דיסוננטיים עם סי (טריטון) וסול (ספטימה), ונפתר למי.
• באקורד עם צליל שוהה (Sus 4 או Sus2), כמו דו, פה וסול, הפה והסול יוצרים מרווח דיסוננטי, גם במקרה זה נפתר פה למי.
• בקוורטסקסטאקורד - הקוורטה נחשבת לדיסוננס כשהיא יוצרת מרווח זה עם צליל הבס.

גלה עוד נושאים הקשורים לסוגי המרווחים

קוורטה

קוורטה

קוורטה היא המרווח המוזיקלי הרביעי. היא מציינת מרחק בין ארבעה צלילים. קוורטה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא בקירוב 3:4. הקוורטה היא מרווח זך, ולכן אינה יכולה להיות גדולה או קטנה;קוורטה זכה שמרווחה הוא של שני טונים וחצי, כמו בין דו לפה.

קווינטה

קווינטה

קווינטה היא המרווח המוזיקלי החמישי. קווינטה זכה היא המרווח הנשמע בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא 2:3. בסולם דיאטוני, קווינטה היא המרווח בין שני צלילים שההפרש ביניהם הוא ארבע מדרגות בסולם.

אוקטבה

אוקטבה

במוזיקה, אוקטבה היא מרווח בין שני צלילים שתדירותו של האחד מהם היא חצי מתדירותו של השני. מרווח זה שקול ל-6 טונים, בין תו לאותו תו ברצף (במחזור) הבא. אוקטבה היא המושלמת מבין המרווחים המושלמים, שכן היא מהווה הרמוניה בין תו למופע זהה של עצמו. מבחינה פיזיקלית, כאמור, גובה הצליל של תו הגבוה באוקטבה מתו אחר הוא פי 2 בתדר, ולפיכך מתלכד עם כל תדרי הצד שלו ויוצר הרמוניה חזקה עמו.

מוזיקת ימי הביניים

מוזיקת ימי הביניים

מוזיקת ימי הביניים היא מוזיקה שהייתה נהוגה באירופה וסביבותיה בימי הביניים - התקופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס, מן המאה החמישית עד המאה ה-15. זו הייתה התקופה הראשונה הארוכה ביותר של מוזיקה קלאסית מערבית, שבהמשכה באה מוזיקת הרנסאנס. שתי התקופות יחדיו מהוות את מה שמוזיקולוגים מגדירים כמוזיקה עתיקה. בהתאם לחלוקה המסורתית של ימי הביניים, אפשר לחלק את מוזיקת ימי הביניים לשלוש תקופות, התקופה הקדומה, אמצע ימי הביניים (1300-1150) ושלהי ימי הביניים (1400-1300).

רנסאנס

רנסאנס

הרנסאנס הוא שמה של תנועת תחייה תרבותית, פילוסופית ואמנותית שהחלה באיטליה בתקופת ימי הביניים המאוחרים והתפשטה בהדרגה לרחבי אירופה. התנועה נתנה את שמה לתקופה היסטורית שנמשכה בערך מהמאה ה־14 ועד למאה ה־17. הווייתה ורעיונותיה של התנועה חפפו את אירועי השעה של אותה עת - ובמרכזם עמדה תחייתם של טקסטים מהעת הקלאסית, עליית הפטרונות מצד האפיפיורות והאצולה, התפתחות טכניקות חדשות באמנות והתקדמות רבה בתחומי המדע. לזרם הרנסאנס הייתה השפעה רבה כמעט על כל תחומי החיים אך הוא ידוע בעיקר בשל השפעתו המכרעת על עולם האמנות שבאה לידי ביטוי בתרומות של אדריכלים, פסלים, ציירים ואנשי אשכולות שהבולטים ביניהם היו רפאל, לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, שהיו המקור למונח "איש הרנסאנס".

טרצה

טרצה

טרצה היא המרווח המוזיקלי השלישי בתאוריית המוזיקה, והיא מציינת טווח של שלושה תווים על סולם דיאטוני. מאחר שסולם דיאטוני איננו קבוע, כלומר המרווח בין דרגות סמוכות בסולם עשוי להיות טון או רק חצי-טון, מתקבלים שני סוגים של טרצות:טרצה גדולה - מרווחה הוא של שני טונים מלאים, כמו בין דו למי. טרצה גדולה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא בקירוב 4:5, כלומר כדי לקבל טרצה נקייה נוהגים להנמיך במעט את הצליל העליון.טרצה קטנה - מרווחה הוא של טון וחצי, כמו בין רה לפה, או בין דו למי-במול. טרצה קטנה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא 5:6 בקירוב, כלומר כדי לקבל טרצה נקייה נוהגים להגביה במעט את הצליל העליון. הסולם המינורי מקבל את שמו מנוכחות מרווח של טרצה קטנה בין התו הראשון (הטוניקה) לתו השלישי.

סקסטה

סקסטה

סקסטה היא המרווח המוזיקלי השישי. היא מציינת מרחק בין שישה צלילים עוקבים בסולם הדיאטוני.

אקורד

אקורד

אָקוֹרְד הוא צירוף של המקרים שלושה צלילים או יותר המנוגנים יחד אף מספר אקורדים ברצף היוצרים מתח והרפיה נקראים "מהלך הרמוני".

הרמוניה טונאלית

הרמוניה טונאלית

במוזיקה, הרמוניה טונאלית היא הרמוניה בעלת משיכה הרמונית ותחושת יציבות.

הולכת קולות

הולכת קולות

במוזיקה, הולכת הקולות היא הדרך ליישם את תנועתם של קולות שונים כחלק מהרמוניה. הולכת הקולות נגזרת מחוקי ההרמוניה הטונאלית הפונקציונלית. במוזיקה המערבית הקלאסית, להולכת הקולות יש "חוקים בלתי כתובים" שבאו לידי ביטוי החל מן המוזיקה הדתית של הרנסאנס, ועד לשלהי הכתיבה הטונאלית-אומנותית. אותם כללים נוסחו לאחר בחינה סטטיסטית של הכתיבה הקלאסית, על ידי תאורטיקנים, בערך ב-150 השנים האחרונות. לפיכך, ברוב המקרים מדובר בהמלצות, בין אם תקיפות ובין אם לא. כדאי להבחין אם כן, שישנה התגמשות רבה מאוד של הכללים בין הכתיבה הטונאלית המוקדמת, לבין זו המאוחרת יותר. כמו כן, בגלל יכולותיהם הטכניות, הכתיבה לכלי נגינה מאפשרת מרווח תמרון רב יותר בין הכללים.

דיסוננס

דיסוננס

דִּיסוֹנַנְס הוא שילוב של שני תווים או יותר, היוצר מצב של חוסר הרמוניה, וצורם לאוזן. הדיסוננס שואף "להיפתר" לקונסוננס, משמע לעבור ממצב לא-הרמוני, מתוח, למצב הרמוני מאוזן, בו הצלילים משלימים זה את זה, מגבירים את התהודה אחד של השני ואינם צורמים לאוזן.

טריטון (מוזיקה)

טריטון (מוזיקה)

טריטון הוא מרווח בן שלושה טונים שלמים. למשל המרווח בין פה לסי.

פרימה היא המרווח הראשון (מאיטלקית: prima, ראשונה), שהוא מרווח בין תו לאותו התו כלומר מרווח של אפס צלילים. פרימה נחשבת למרווח זך. באופן מעשי אין היא מהווה מרווח, משום שאיננה מכילה אפילו את היחידה הקטנה ביותר - חצי טון. כאשר מדובר במהלכים הרמוניים, יש משמעות גם למרווח הפרימה, גם אם אינו נשמע לאוזן. מצב זה נקרא אנהרמוניה או אוניסון. פרימה נוספת היא פרימה מוגדלת שמרווחה הוא חצי טון, כמו בין דו לדו דיאז או כמו בין רה לרה דיאז. זהו מרווח דיסוננט. המרווח המשלים (או ה"הופכי") של פרימה הוא האוקטבה, שגם היא מרווח זך.

סקונדה זהו המרווח השני (מאיטלקית: seconda, שנייה), הנחשבת לדיסוננס. המרווח סקונדה הוא מרווח בן שני צלילים סמוכים בסולם, כמו בין דו לרה. הסקונדה מתחלקת לשני סוגים: סקונדה קטנה, שהיא מרווח של חצי טון בין צליל לצליל כמו בין דו לרה במול, וסקונדה גדולה, שהיא מרווח של טון שלם כמו בין דו לרה. הסקונדה, כשצליליה מופיעים בו-זמנית צורמת ואינה נעימה לאוזן, בייחוד הסקונדה הקטנה. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת אותן תכונות בדיוק. יש עוד שני סוגים של סקונדה: סקונדה מוקטנת, שמרווחה הוא אפס טון, כמו בין סי לדו במול. סקונדה מוגדלת, שמרווחה הוא טון וחצי, כמו בין דו לרה דיאז. המרווח המשלים (או ה"הופכי") של סקונדה הוא הספטימה, שגם היא מרווח דיסוננטי.

טרצה זהו המרווח השלישי (מאיטלקית: terza, שלישית), המרווח טרצה הוא מרווח בן 3 צלילים, כמו בין דו למי. טרצה נחשבת למרווח קונסוננס בלתי מושלם. הטרצה מתחלקת גם היא ל: קטנה - טון וחצי - וגדולה - שני טונים. בסולם דו מז'ור תופיע טרצה גדולה בין דו למי, בין פה ללה ובין סול לסי. בין רה לפה, בין מי לסול ובין לה לדו ישנה טרצה קטנה. מרווח הטרצה מצליל היסוד של הסולם או של האקורד מגדיר אותו בהתאם לגודל הטרצה; מז'ורי - בעל טרצה גדולה, או מינורי - בעל טרצה קטנה.

קוורטה זהו המרווח הרביעי (מאיטלקית: quarta, רביעית), המרווח קוורטה הוא מרווח בן 4 צלילים, כמו בין דו לפה. קוורטה נחשבת למרווח זך כשאינה מופיעה מול הבס, בערך עד המוזיקה של סוף המאה ה-18. קוורטה מוגדלת היא טריטון (מיוונית: 3 טונים), שנחשב למרווח דיסוננטי.

קווינטה זהו המרווח החמישי (מאיטלקית: quinta, חמישית), המרווח קווינטה הוא מרווח בן 5 צלילים, כמו בין דו לסול. קווינטה נחשבת למרווח זך הקווינטה היא בת שלושה וחצי טונים ויכולה להיות מוגדלת (4 טונים) או מוקטנת (טריטון). הקווינטה מופיעה בסולם דו מז'ור בין דו לסול, בין רה ללה, בין מי לסי ובין פה לדו.

סקסטה זהו המרווח השישי (מאיטלקית: sexta, שישית), המרווח סקסטה הוא מרווח בן 6 צלילים, כמו בין דו ללה. סקסטה נחשבת למרווח קונסוננס בלתי מושלם. סקסטה קטנה היא בת ארבעה טונים וסקסטה גדולה בת ארבעה וחצי טונים. בסולם דו מז'ור מופיעה סקסטה קטנה בין מי לדו וסקסטה גדולה בין דו ללה ובין רה לסי.

ספטימה זהו המרווח השביעי (מאיטלקית: Septima, שביעית). המרווח ספטימה הוא מרווח בן 7 צלילים, כמו בין דו לסי. ספטימה נחשבת למרווח דיסוננט. ספטימה קטנה היא בת חמישה טונים וספטימה גדולה בת חמישה טונים וחצי. בסולם דו מז'ור נמצאת הספטימה הקטנה בין מי לרה ואילו הגדולה בין דו לסי. קיימים עוד שני סוגי ספטימה: ספטימה מוגדלת, שמרווחה הוא של שישה טון, כמו בין דו לסי דיאז וספטימה מוקטנת, שמרווחה הוא של ארבעה וחצי טון, כמו בין סול לפה במול. המרווח המשלים (או ה"הופכי") של ספטימה הוא הסקונדה, שגם היא מרווח דיסוננט.

אוקטבה זהו המרווח השמיני (מאיטלקית: octava, שמינית), המרווח אוקטבה הוא מרווח בן 8 צלילים, כמו בין דו לדו שמעליו. אוקטבה נחשבת למרווח זך. היא בת שישה טונים, מביאה את הסולם מחדש אל צליל הטוניקה שלו, אם גבוה או נמוך יותר.

נונה היא המרווח התשיעי (מאיטלקית: nona, תשיעית), היוצר את המרווח בין הדרגה הראשונה לתשיעית במודוסים, או בין השנייה לעשירית וכו'. המרווח מופיע בשתי צורות. האחת - נונה קטנה, שיוצרת מרווח של שישה וחצי טונים (אוקטבה + סקונדה קטנה, או אוקטבה + חצי טון). והשנייה - נונה גדולה, היוצרת מרווח של שבעה טונים (אוקטבה + סקונדה גדולה, או אוקטבה + טון שלם). הנונה נחשבת למרווח דיסוננטי.

אל רשימת המרווחים הללו המוכרים יותר מתווספים גם הדצימה (10) שהיא למעשה אוקטבה + טרצה, האונדצימה (11) שהיא אוקטבה + קוורטה וכולי.

לכל מרווח יש אחר המשלים אותו לאוקטבה ואופיו הצלילי דומה לזה שלו.

• הסקונדה צורמת ואינה נעימה לאוזן. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר בהתאם לכיוון - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת תכונות צליליות דומות, אך בניגוד לתצלילה ה"מכווץ" של הסקונדה, הספטימה נשמעת "רחבה" יותר.
• הטרצה היא מרווח יציב ונוח, שאיננו דורש פתרון המסגרת ההרמוניה המסורתית. קריאת הקוקייה משתמשת במרווח זה, דבר הבא לידי ביטוי גם בשעוני קוקייה ופעמוני דלתות. היפוכה המשלים הוא מרווח הסקסטה, היציב כמוה.
• קוורטה וקווינטה מאופיינות בתצליל "ריק". כל אחת היא היפוכה של השנייה ושתיהן יחד יוצרות אוקטבה מלאה. בעוד שהקווינטה נחשבת למרווח קונסוננטי באופן מוחלט, הדבר אינו כך בנוגע לקוורטה, ככתוב מעלה.
• אוקטבה הוא המרווח השלם והיציב ביותר, משום שלמעשה הוא כולל את כולו בעצמו והמשלים היחיד שלו הוא למעשה הפרימה. היא מכפילה את עצמה, כמו שירת אוניסונו - בקול אחד.

גלה עוד נושאים הקשורים לרשימת המרווחים

אוניסון

אוניסון

אוּניסוֹן, מרווח בן "אפס טונים" בין שני צלילים. נקרא לפעמים גם פרימה זכה. כאשר שני כלים "מנגנים באוניסון" הם מנגנים את אותה המנגינה בו-זמנית.

דיאז

דיאז

דִּיאֵז הוא סימן היתק במוזיקה, המורה על הגבהת הצליל הבא אחריו בחצי טון, ומסומן ב-♯, משמאל לתו. באוקטבה תקנית, סי דיאז זהה דיאטונית לדו ומי דיאז זהה דיאטונית לפה. קיים גם סימן דיאז כפול הנראה כך: והוא מעלה תו נתון בטון שלם. בתיווי של מוזיקה במאה העשרים נוצרו גם סימני דיאז מיוחדים המורים על הגבהת הצליל ברבע טון או בשלושת רבעי טון.

אוקטבה

אוקטבה

במוזיקה, אוקטבה היא מרווח בין שני צלילים שתדירותו של האחד מהם היא חצי מתדירותו של השני. מרווח זה שקול ל-6 טונים, בין תו לאותו תו ברצף (במחזור) הבא. אוקטבה היא המושלמת מבין המרווחים המושלמים, שכן היא מהווה הרמוניה בין תו למופע זהה של עצמו. מבחינה פיזיקלית, כאמור, גובה הצליל של תו הגבוה באוקטבה מתו אחר הוא פי 2 בתדר, ולפיכך מתלכד עם כל תדרי הצד שלו ויוצר הרמוניה חזקה עמו.

דו

דו

דוֹ הוא תו בסולם התווים, שמסומן גם באות C. תדירותו באוקטבה הראשונה היא 261.626 הרץ. במספור העממי הוא הראשון בסולם התווים.

טרצה

טרצה

טרצה היא המרווח המוזיקלי השלישי בתאוריית המוזיקה, והיא מציינת טווח של שלושה תווים על סולם דיאטוני. מאחר שסולם דיאטוני איננו קבוע, כלומר המרווח בין דרגות סמוכות בסולם עשוי להיות טון או רק חצי-טון, מתקבלים שני סוגים של טרצות:טרצה גדולה - מרווחה הוא של שני טונים מלאים, כמו בין דו למי. טרצה גדולה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא בקירוב 4:5, כלומר כדי לקבל טרצה נקייה נוהגים להנמיך במעט את הצליל העליון.טרצה קטנה - מרווחה הוא של טון וחצי, כמו בין רה לפה, או בין דו למי-במול. טרצה קטנה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא 5:6 בקירוב, כלומר כדי לקבל טרצה נקייה נוהגים להגביה במעט את הצליל העליון. הסולם המינורי מקבל את שמו מנוכחות מרווח של טרצה קטנה בין התו הראשון (הטוניקה) לתו השלישי.

מי

מי

מי הוא תו בסולם הצלילים, שמסומן גם באות E. תדירותו באוקטבה הראשונה היא 330 הרץ. במספור עממי נחשב כתו השלישי בסולם התווים.

קוורטה

קוורטה

קוורטה היא המרווח המוזיקלי הרביעי. היא מציינת מרחק בין ארבעה צלילים. קוורטה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא בקירוב 3:4. הקוורטה היא מרווח זך, ולכן אינה יכולה להיות גדולה או קטנה;קוורטה זכה שמרווחה הוא של שני טונים וחצי, כמו בין דו לפה.

פה (תו)

פה (תו)

התו פה הוא תו בסולם הצלילים, שמסומן באות F. תדירותו באוקטבה הראשונה היא 349 הרץ. במספור עממי נחשב כתו הרביעי בסולם התווים. הצליל פה במפתחות השונים: פה הוא הצליל שמשמיע הצופר של מכוניות אמריקניות.

טריטון (מוזיקה)

טריטון (מוזיקה)

טריטון הוא מרווח בן שלושה טונים שלמים. למשל המרווח בין פה לסי.

קווינטה

קווינטה

קווינטה היא המרווח המוזיקלי החמישי. קווינטה זכה היא המרווח הנשמע בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא 2:3. בסולם דיאטוני, קווינטה היא המרווח בין שני צלילים שההפרש ביניהם הוא ארבע מדרגות בסולם.

סקסטה

סקסטה

סקסטה היא המרווח המוזיקלי השישי. היא מציינת מרחק בין שישה צלילים עוקבים בסולם הדיאטוני.

סי

סי

התו סי הוא תו בסולם התווים, שמסומן גם באות B. בארצות דוברות גרמנית האות B מסמלת את הצליל סי במול, והאות H את הצליל סי (בקר). תדירותו באוקטבה הראשונה היא 495 הרץ. במספור עממי הוא השביעי בסולם התווים.