משיח (דתות)

בתחילתה היהדות לא הייתה דת משיחית. בתורה ואף במזמורי תהלים האל הוא דמות המושיעה בהווה: אברהם – המאמין הראשון – אינו בוחר להיות נושע, או מציע ישועה -אלא הוא דגם של צדיק, המבורך בברכת האל. האל לכל היותר מציע ישועה בעתיד הקרוב – וזאת גם ממצוקות קשות, כשל עבדות מצרים. התפנית ביחס לזמן ארעה בעקבות זאת, שאז יציאת מצרים הפכה לאב-טיפוס של גאולה ואף של אסכטון – כלומר של גאולה סופית, שתבוא באחרית הימים. יתר על כן, המערך המשיחי עבר ממעמד שולי למעמד מרכזי עד מרכזי ביותר ביהדות.^[2]

יחד עם זאת, לדידו של חוקר הדתות ורבלובסקי, הפוטנציאל המשיחי חובק-כל היה טמון ביהדות כבר מתחילתה – ו"הוא שאפשר לעם ישראל להישרד בעוז, באמונה ובתקווה חסרות פשרה, בכבוד ובגאווה; לנוכח הייסורים, הרדיפות, העלבונות, ודיכוי שעשויים להביאו לידי היעלמות".^[1]

קיים מתח מובנה בין הלכה למשיחיות; ומעניין כי ההלכה לא מציעה דרכים לזרז את ביאת המשיח, אלא רק מבטיחה את הסדר כרצונו וכדרכו של אלוהים. בכך היא ממשיכה את דרכו של אברהם, אשר לא רק שהוא דגם של צדיק – אלא עליו לצוות "את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח:יט). 'הלכתיות' זו באה לידי ביטוי בתוכחותיהם של הנביאים, הקוראים את בני ישראל לקיים את חובותיהם לפי הברית. עבור הנביאים (נא עיינו ירמיהו כב:ד, יחזקאל יא:יט-כ), העתיד המפואר הוא עתיד של שמירת מצוות - וירושלים המשיחית היא למעשה עיר 'ארצית'. אמנם, הנביאים לא יכלו שלא להניח סימני גאולה, ולזהות סימני היכר לאירוע אסכטולוגי המשש ובא. נכון שישעיהו נט:כ גורס שהתשובה וקיום מצוות עשויים לעזור ואף לזרז את בוא הגאולה. אבל הגאולה אינה מטרתה של התורה ותכליתה העיקרית של ההלכה.^[3]

התודעה המשחית היהודית והציפייה לישועה התפתחו אם כן בעקבות אירועים היסטוריים מאתגרים. תקוות אלו התייחסו לחזרה לעבר של ימי חסד אבודים - עבר ממשי, או שעבר אידיאליזציה. בגלל מעמדה האפלטוני, העל-היסטורי, העל זמני - המיסטיקה נחשבת כמאפשרת מרווח קטן לעיסוקים משיחיים. זאת מבקשת נצחיות של העכשיו הקיים לעד - ולאו דווקא זמן ממשי. ואולם, ועל פי גרשום שלום המשיחיות היהודית הייתה למשיחיות מיסטית לחלוטין.^[4] זאת לובשת שתי פנים שונות: האחת – זאת של קבלת ר' משה קודוברו – היא משיחית בדחפיה ובמניעיה הפסיכולוגיים, אך לא במבנה הפנימי כדוקטרינה. השנייה – זאת של קבלת האר"י – היא משיחיות מתפרצת במהותה ובמבניה.

ואולם לא דגם משיחי זה ולא זה, מעולם לא ניתקו מגע עם המציאות החברתית וההיסטורית, גם כשהן הגיעו לרמת הרחנה גבוהה ביותר. קץ הגלות, קיבוץ גלויות והחזרת עטרת מלכות דוד לישנה - מעולם לא איבדו את מעמדם הבכיר. המשיחיות היהודית שמרה על בסיסה הלאומי, שלא בתלות למשמעותה האוניברסלית, הקוסמית, הפנימית והרוחנית. ורבלובסקי טוען ש:

ייתכן שצריך להשוות את המשיחיות היהודית למבנה רב קומות. יותר ויותר רמות נוספו - רמות רוחניות, אוניברסליות, אפילו קוסמיות, מיסטיות ופילוסופיות - וכל אחת מהן שינתה את מהותן של אלה שמעליהן היא נבנתה. אף על פי כן, מחד גיסא לעולם שום רמה חדשה לא המעיטה או ביטלה את הקודמות, אשר עליהן היא נשענה. מאידך גיסא, כמו טבעותיו של עץ, ההתפתחות ברעיונות ובתפיסות המשיחיות – בנוסחתם הרסטורטיבית והאוטופית כאחד – מנע מהיהדות לזהות באופן קבוע את המשיחיות עם כמה מעקרונות היסוד שלה לבדם

— ורבלובסקי, תשנ"ג, עמ' 335

ערך מורחב – משיח

קיימת אמונה בסיסית ביהדות, אשר על פיה בשלב מסוים בהיסטוריה יקום נצר לדוד המלך, יהפוך למלך המשיח, יביא גאולה לעם ישראל ויחולל תיקון עולמי, שיעשה את העולם טוב יותר. האדם הזה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". הרמב"ם קבע אמונה זו כעיקר ה-12 מבין שלושה עשר העיקרים, וכך הוא כותב: "והיסוד השנים עשר - ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא, ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן". העיקר הזה נוסח מאוחר יותר בלשון קצרה יותר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

משיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור על-אנושי. משיח על-פי היהדות הוא ילוד אישה, ואין הכרח שיחולל ניסים וישנה את מערכות הטבע. המסורת המקובלת גורסת כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח ממש, אם ההשגחה העליונה תחליט שהדור זכאי לכך. ביסודה, התפיסה של היהדות לגבי המשיח מורכבת ממספר אמונות יסודיות שונות.

א'- הברית שה' כרת עם דוד היא ברית נצחית, בלתי פוסקת. וגם אם בגלל החטאים המלוכה אבדה מזרע דוד למשך תקופה מסוימת- היא עתידה לחזור. וכפי שמוכח מכמה מקומות בנביאים, כגון דברי ה' לדוד "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כיסאך יהיה נכון עד עולם". וכן בירמיה- "כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם, גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו ואת הלווים הכוהנים משרתי".

ב'-האמונה בגאולת עם ישראל. בספר התורה מתואר כמה פעמים שאם עם ישראל יחטא אזי הם יגלו מארץ ישראל ויורחקו מה'. אולם, התורה גם אומרת שבסופו של דבר ה' ישוב ויגאל את עם ישראל ויחזיר אותם לקרבתו, וישוב להיטיב עמם כאשר בראשונה ואף למעלה מזה- "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך...". במקומות מסוימים בנביאים גם יש קישורים בין גאולת עם ישראל לבין מלכות בית דוד, כגון הכתוב בספר יחזקאל- "והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה. והקמתי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא יהיה להן לרועה. ואני ה' אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם".

ג'- אמונה בגאולה עולמית שבה העולם כולו יתוקן. אמונה זו מבוססת על שני דברים. מצד אחד- על כתבי הקודש, כגון הכתוב בספר ישעיה- "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ומעין זה יש נבואות רבות המתארות עתיד של חזרה בתשובה עולמית, כאשר במקומות רבים- חזרה בתשובה זו מיוחסת גם למנהיג משכמו ומעלה מזרע בית דוד, כגון- "והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והייתה מנחתו כבוד". ומצד שני- על התפיסה שבסופו של דבר בעולם שהאל מנהל אותו, הטוב חייב לנצח בסופו של דבר, וכל בני האדם יחזרו בתשובה.

הצירוף של שלוש האמונות הללו, מרכיב את התמונה המשיחית התורנית- מלך מזרע דוד, שינהיג את עם ישראל בצורה מתוקנת, ישפוט בצדק, וילמד תורה לכל הגויים- ועל ידי זה יביא לתיקון עולמי.

גלה עוד נושאים הקשורים להמשיח ביהדות

משיח

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב ומתוקן, יביא שלמות בתורה ובמצוות ושלום עולמי.

יהדות

יהדות

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של דת, לאום ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף השני לפנה"ס.

תורה

תורה

הַתּוֹרָה היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, הקרויים גם חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. מכיוון שעל פי ההשקפה היהודית, כל עקרונות הדת עומדים על המצוות המתוארות בחמשת ספרי התורה, לעיתים נעשה שימוש במונח "תורה" גם כדי לתאר את כלל ספרות הקודש היהודית, או באופן מופשט יותר, כל תוכן או ערך רוחני הנובעים ממצוות התורה.

ספר יחזקאל

ספר יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל, הנקרא על שם מחברו, הנביא יחזקאל בן-בוזי, הוא השלישי בין ספרי נביאים אחרונים. הנביא יחזקאל התנבא לפני חורבן הבית הראשון ובעיקר לאחריו, בגלות בבל.

וכתתו חרבותם לאתים

וכתתו חרבותם לאתים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים הוא המוטיב המרכזי בחזון אחרית הימים של ישעיהו העוסק בשלום עולמי והימנעות ממלחמה: ”וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.” חזון זה של שלום עולמי מופיע גם בנבואה מקבילה בספר מיכה.

ערכים מורחבים – ישו, הביאה השנייה

הנצרות יונקת את מורשתה המשיחית מהמקרא העברי, אשר עבר פרשנות בברית החדשה. בניגוד ליהדות שמדברת על משיח עתידי שטרם הגיע, הנצרות מדברת על משיח שכבר הגיע - ישו, ועיקר מרכזי של אמונתה הוא שצריך להאמין שכבר בא, בנוסף לבואו העתידי. כינויו של ישו "כריסטוס" משמעו משיח. ביאה שנייה זו של ישו באחרית הימים היא אחת מהדוגמות הנוצריות ומופיע ב"קרדו" (אני מאמין) הנוצרי:

אני מאמין באל אחד, האב הכול יכול, עושה שמיים וארץ, כל הנראה וכל הבלתי נראה. ובאדון אחד, ישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים, אשר נולד מן האב לפני כול הדורות. אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת. מולד, ולא נברא, עצמו עצם האב, ועל-ידו נעשה הכול. עבורנו בני האדם, ועבור ישועתנו, ירד מן השמיים. ונהיה בשר על-ידי רוח הקודש ברחם מרים הבתולה, ונעשה אדם. נצלב למעננו בימיו של פונטיוס פילאטוס, סבל ונקבר. וקם לתחייה מקץ שלושה ימים, ככתוב בכתבים. ועלה השמיימה, והוא יושב לימין האל האב. והוא ישוב בתהילה, לשפוט את החיים ואת המתים, ולא יהיה קץ למלכותו. וברוח הקודש, האדון המחייה, הנובע מן האב ומן הבן[2], לו אנו סוגדים ואותו אנו מוקירים, כאת האב וכאת הבן, והוא אשר דיבר בפי הנביאים. ובכנסייה האחת, הקדושה, הכוללת והשליחית. אני מכיר בטבילה האחת למחילת החטאים, ומצפה לתחיית המתים, ולחיי העולם הבא. אמן.

— אני מאמין נוסח ניקיאה-קונסטנטינופוליס (381)

לפי מסורת הכנסייה, ישו הבטיח לפני מותו לשוב ולהופיע, ומאמיניו מחכים מאז לשובו (רמזים לכך בחזון יוחנן, כ 4-6). הביאה השנייה ('parousia') מזוהה עם הארמגדון ועם מלחמת גוג ומגוג כאירועים, שיסיימו את התקופה ה'טבעית' בבריאה. אף שהיא נזכרת מספר פעמים, חזרתו של ישו אינה מפורטת כל צרכה ותיאורה שופע מטפורות ואלגוריות. מסיבה זו צמחו לתיאורים אלה פרשנויות רבות. ברם, על רוב הנוצרים מוסכם שישו ישוב לעולם הגשמי באחרית הימים כדי לשפוט את החיים והמתים (אשר יקומו לתחייה) ביום הדין ולהקים את מלכות האל, שאליה יורשו להיכנס רק הצדיקים ואשר תימשך לעולמי עד. בכך, על-פי הנצרות, תבואנה נבואות אחרית הימים שב"ברית הישנה" (התנ"ך) לידי קיום.

חלק מהזרמים בנצרות (אוונגליסטים בעיקר) רואים בגאולת ישראל נדבך מרכזי בביאתו המחודשת של ישו, ולכן הם מעודדים את הריבונות היהודית על ארץ ישראל ותורמים כספים למדינת ישראל ולארגוני ימין יהודיים.

גלה עוד נושאים הקשורים להמשיח בנצרות

ישו

ישו

יֵשׁוּ או יֵשׁוּעַ היה מטיף ומנהיג דתי יהודי בן המאה הראשונה לספירה. הוא הדמות המרכזית בנצרות, הדת הגדולה בעולם, שבה הוא נחשב למשיח ולבן האלוהים.

הביאה השנייה

הביאה השנייה

הביאה השנייה או ההתגלות השנייה הוא מונח באסכטולוגיה הנוצרית הבא לתאר את ביאתו השנייה של ישו, משיח הנוצרים באחרית הימים; האמונה בה היא אחת מהדוגמות הנוצריות ומופיע ב"קרדו" הנוצרי.

יהדות

יהדות

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של דת, לאום ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף השני לפנה"ס.

אחרית הימים

אחרית הימים

אחרית הימים הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות בדתות השונות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא את ההפך מאפוקליפסה בחזון הנביא ישעיהו, בפסוקי התנ"ך על מלחמת גוג ומגוג, בדברי חז"ל על ביאת המשיח ובתאולוגיה הנוצרית, וכן בדומה משתמע ראגנארוק בתרבות הנורדית.

דוגמה

דוגמה

דּוֹגְמָה היא אמונה, דוקטרינה או עיקרון שדוגל בהם ארגון דתי או אחר. הדוגמה נחשבת כבעלת סמכות שאין לערער עליה, גם בלא שהוכחה לוגית או אחרת. המושג הופיע לראשונה ביוון העתיקה כאשר פילוסופים "חיוביים" כונו דוגמטיקנים, להבדילם מפילוסופים ספקניים, שהטילו ספק בדברים וניסו להתמודד עם ספק זה. הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט כינה בשם "דוגמה" פילוסופיה מטאפיזית העוסקת בעניינים החורגים מתחום הניסיון כגון אלוהים, אלמוות ועוד. פילוסופיה זו מחזיקה באמיתות שלא ניתן להוכיחן בעזרת התבונה.

חזון יוחנן

חזון יוחנן

חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שיתרחשו לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו היווני של הספר, "אפוקליפסי טו יואני", נגזרת המילה המודרנית "אפוקליפסה", המציינת את סוף העולם. לתוכנו של הספר ולצורת כתיבתו השפעה פרסית.

ארמגדון

ארמגדון

ארמגדון הוא אירוע שיתרחש על-פי הברית החדשה ביום הדין ובמהלכו יחרב העולם המוכר כיום. על פי האמונה הנוצרית, רק מאמיניו של ישו יישארו בחיים לאחר הארמגדון וימשיכו את מנהגיו ואת דרכו. מונח זה מקביל למלחמת גוג ומגוג ביהדות.

מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג הוא מושג הקיים במסורות שונות ביהדות, בנצרות ובאסלאם, המתאר מלחמה או סדרת מלחמות שצפויות להתרחש באחרית הימים. גוג ומגוג קשורים בכוחות הרוע: האנטיכריסט במסורת הנוצרית, ארמילוס במסורת היהודית ו אל-מסיח א-דג'ל במסורת המוסלמית.

מטפורה

מטפורה

מֶטָפוֹרָה היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט "X הוא מטפורה ל-Y" הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא "תחום המקור" ו-Y נקרא "תחום היעד".

אלגוריה

אלגוריה

אלגוריה היא יצירה שיש לה משמעות מעבר לתוכן הגלוי והמפורש שמצוי בה. אלגוריה היא השאלה, מטפורה מורחבת.

יום הדין

יום הדין

יום הדין הוא זמן שיחול על פי מספר דתות באחרית הימים ובו יעמדו כל בני האדם לדורותיהם למשפט בפני אלוהים. הרשעים ידעו את זעמו של האל, ואילו הצדיקים יזכו למחילתו ולקרבתו.

ארץ ישראל

ארץ ישראל

ארץ ישראל היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט, אשר מחולק בין המדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה. אדמת ארץ ישראל הוא מינוח המתייחס לשטח בו נחלו שנים עשר שבטי ישראל משני עברי הירדן. ארץ ישראל המערבית חופפת בקירוב לחלק המערבי של פלשתינה-א"י המנדטורית. ארץ ישראל ממזרח לנהר הירדן בה נחלו שניים וחצי השבטים ובכללה הגולן מכונה בשם עבר הירדן המזרחי. ב-1921 הוציאה בריטניה את רובו הגדול של עבר הירדן המזרחי מתחום ארץ-ישראל (פלשתינה), וייסדה בו את אמירות עבר הירדן לימים מדינת ירדן. שטחי רמת הגולן נכבשו על ידי מדינת ישראל מסוריה, במלחמת ששת הימים.

ערך מורחב – מהדי

המהדי (בערבית: مهدي, שפירושו: המונחה (בידי האל), המונחה נכונה) הוא גואל העולם והמקביל המוסלמי למשיח ביהדות. המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא רק בחדית' - מקבץ המסורות שבעל-פה ועל כן גילו, מוצאו ולטענת מספר חוקרים סונים עצם קיומו, שונים בין שני הפלגים העיקריים באסלאם - הסונה והשיעה.

במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום.

מעת לעת ניצלו אנשים שונים (בעיקר ממשפחתו של מוחמד) את מצבם הקשה של השיעים, הכריזו על עצמם כמהדי, וניסו למרוד בשלטונות הסוניים (בשתי המאות הראשונות לאסלאם היו מספר התמרדויות סוניות תחת דגלו של "מהדי", אולם לאחר מכן, השיעים היו היחידים שעשו שימוש באמונה הזו במרידות). לפיכך, כדי להוכיח כי הם אכן המהדי, המורדים השונים זייפו מסורות רבות על מוצאו, שמו, ועת הגעתו של המהדי.

גלה עוד נושאים הקשורים להמשיח באסלאם

מהדי

מהדי

באמונה המוסלמית, המהדי נחשב בעיני המוסלמים לגואל העולם, אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ואי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד.

ערבית

ערבית

ערבית היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות. ככזאת היא קרובה לעברית ולארמית, ששייכות לענף הצפוני של השפות השמיות המערביות. הערבית הספרותית משמשת בעיקר לכתיבה ולתקשורת בכל רחבי העולם הערבי, והיא בעלת תפקיד מפתח בחיי כל המוסלמים, שכן היא משמרת את שפת הקוראן, אשר נכתב בלהג הערבית של שבט קורייש. לצד הערבית הספרותית קיימת גם ערבית מדוברת, ולה ניבים רבים, שמשמשים שפת אם לכ-180 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואפריקה. הערבית היא שפה רשמית כמעט בכל מדינות המזרח התיכון ובכל מדינות צפון אפריקה. כמו כן היא אחת מהשפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות.

אסלאם

אסלאם

אִסְלַאם היא דת מונותאיסטית אברהמית שמהותה כניעה מלאה לאל והקפדה על סונת מוחמד, כלומר, משנתו של מוחמד בן עבדאללה, הנחשב בקרב כלל המוסלמים כנביא החשוב והאחרון אי פעם, שפשטה במזרח התיכון אחר מותו.

הקוראן

הקוראן

הקֻרְאַן, נקרא גם - הקוראן הגדול הוא ספר הקודש של דת האסלאם.

חדית'

חדית'

החדית' הוא אוסף של הלכות, סיפורים אודות (הנביא) מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו בנושאים שונים. החדית' מהווה יסוד הלכה השני בחשיבותו רק לקוראן.

אסלאם סוני

אסלאם סוני

האסלאם הסוני הוא הזרם המרכזי באסלאם. מקור השם 'סונים' לקוח מהמילה הערבית "סונה" ("سنة") שפירושו נוהג, דרך חיים.

עלי בן אבי טאלב

עלי בן אבי טאלב

עלי בן אבי טאלב היה בן דודו וחתנו של מוחמד דרך בתו פאטמה, ומראשוני המוסלמים.

מרד

מרד

מרד או מרי (התקוממות) הוא סירוב להכרה בסמכות. מונח כללי זה מקיף אוסף של התנהגויות, החל מאי ציות אזרחי ועד לניסיונות מאורגנים ואלימים להרוס סמכות מבוססת.

• גדי שגיב, משיחיות יהודית בעת החדשה: משבתי צבי ועד הרבי מלובביץ', רעננה, האוניברסיטה הפתוחה (מהדורה פנימית).