הורידו את כלי העזר שלנו

ניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

מאת ויקיפדיה, אך משופר ויזואלית
ניקפורוס הראשון
Νικηφόρος
INC-1870-a Солид. Никифор I и его сын Ставракий. Ок. 803—811 гг. (аверс).png
לידה 750
סליפקה, קיליקיה, האימפריה הביזנטית
נהרג 26 ביולי 811 (בגיל 61 בערך)
פרברי פליסקה, האימפריה הבולגרית הראשונה
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית האימפריה הביזנטית
עיסוק מנהל כספים, מונרך, מצביא
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
בת זוג פרוקופיה?
שושלת ניקופוריסית (שבט ע'סאן)
קיסר האימפריה הביזנטית
31 באוקטובר 80226 ביולי 811
(8 שנים ו־38 שבועות)

ניקפורוס הראשוןיוונית ביזנטית: Νικηφόρος;‏ 75026 ביולי 811) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין 802 למותו, אבי השושלת הניקפורוסית שהייתה בת למוצא ערבי. ניקפורוס עלה לכוח לאחר שארגן הפיכה נגד אירנה האתונאית בשנת 802. לאורך שלטונו הנהיג מערכות צבאיות נגד האימפריה הבולגרית הראשונה תחת הנהגתו של קרום (שליט בולגריה). מערכות אלו הסתיימו כאשר ניקפורוס נהרג בקרב על פליסקה בשנת 811. במותו התערערה היציבות של שושלתו החדשה ומשבר פנימי וחיצוני באימפריה אפשר לעלייתו של לאון החמישי "הארמני", קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813.

גלה עוד נושאים הקשורים לניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

יוונית ביזנטית

יוונית ביזנטית

יוונית ביזנטית, יוונית מדיבלית או יוונית של ימי הביניים, הם מושגים בלשניים שמתארים את התקופה הרביעית בהיסטוריה של השפה היוונית, תקופה שנמשכה מהעברת בירת האימפריה הרומית מרומא לקונסטנטינופול ב-330, ועד נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ב-1453.

קיסרי האימפריה הביזנטית

קיסרי האימפריה הביזנטית

להלן רשימה של קיסרי האימפריה הביזנטית.

ערבים

ערבים

ערבים, הם קבוצה אתנית המאכלסת את המזרח התיכון, צפון אפריקה, קרן אפריקה ואיי מערב האוקיינוס ההודי. אזורים אלו מכונים בהכללה בשם "ארצות ערב". פזורה ערבית משמעותית קיימת גם במקומות אחרים בעולם, כולל מערב אירופה, אמריקה, טורקיה, אינדונזיה ואיראן. בשימוש בן-זמננו, המונח ערבים כולל את כל מי שמזדהה כערבי ודובר את השפה הערבית כשפת אם.

הפיכה

הפיכה

הֲפִיכָה היא החלפת הקבוצה השלטת במדינה שלא על פי הכללים הקיימים לחילופי שלטון. הפיכה מצומצמת במיוחד היא הפיכת חצר, שבה נמנה השליט החדש עם הקבוצה השלטת עוד בטרם היותו לשליט.

אירנה האתונאית

אירנה האתונאית

אירנה האתונאית הייתה קיסרית ביזנטית, אלמנתו של הקיסר לאון הרביעי ואמו של קונסטנטינוס השישי. אירנה עלתה לשלטון לראשונה בשנת 780 עם מותו של בעלה לאון, ובמשך עשר שנים שלטה כעוצרת וממלאת מקום בנה קונסטנטינוס, שהיה ילד צעיר במות אביו. ב-790 הדיח קונסטנטינוס את אמו, אירנה, מהשלטון, ושלט כשליט יחיד. שלטונו של קונסטנטינוס הסתיים באוגוסט 797 כאשר אירנה ביצעה הפיכה כנגדו ותפסה את השלטון, ובפקודתה הוא עוור והוגלה. אירנה המשיכה לשלוט בבלעדיות כקיסרית עד להפיכה נגדה באוקטובר 802.

האימפריה הבולגרית הראשונה

האימפריה הבולגרית הראשונה

האימפריה הבולגרית הראשונה הייתה ישות שלטונית עצמאית במרבית שנות קיומה, אך לפרקים וסלית של האימפריה הביזנטית. האימפריה נוסדה על ידי השבטים הפרוטו-בולגרים ומנהיגם אספרוך בשנת 681 לספירה והתקיימה עד שנת 1018, עת נפלה שוב לשליטה ביזנטית מלאה. בשיאה השתרעה האימפריה מהים האדריאטי, דרך נהר הדנייפר, עד הים השחור, בואכה ממלכת הונגריה והיוותה יריב עיקש לביזנטים.

קרום (שליט בולגריה)

קרום (שליט בולגריה)

קְרוּם היה חאן האימפריה הבולגרית הראשונה, לפחות מ-803 ועד 814. התאריך המדויק בו החל לשלוט על בולגריה אינו ידוע, אם כי היסטוריונים מעריכים שכנראה היה זה מאוחר יותר מ-796 ומוקדם יותר מ-803. התיעוד הוודאי שלו כשליט הוא מ-803. בתקופתו של קרום התרחבו גבולות בולגריה, לפרקים, מהדנובה האמצעית ועד הדניפר ומאדירנה ועד הרי טאטרה. בנוסף להיותו מצביא מחונן, נודע קרום, גם בקובץ החוקים הכתוב שהנהיג באימפריה, אשר היה הקובץ הכתוב הראשון בתולדותיה.

פליסקה

פליסקה

פּלִיסְקָה הייתה בירתה הראשונה של האימפריה הבולגרית הראשונה, בין השנים 681 ל-893 ועיר הבירה הראשונה של ישות מדינית כלשהי בבולגריה. כיום זהו שמו של כפר, השוכן ליד חורבות העיר העתיקה ובו מתגוררים 1,124 נפש.

לאון החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

לאון החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

לאון החמישי היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 813–820. לאון החל דרכו בצבא הביזנטי והדיח את הקיסר הקודם, מיכאל הראשון רנגבס, לפני שהוכתר לקיסר האימפריה הביזנטית ושלט ביחד עם בנו קונסטנטינוס. בשנת 820 נרצח לאון החמישי בידי תומכיו של מיכאל השני, שהיה קודם לכן מבין המפקדים הצבאיים הקרובים ביותר ללאון.

ביוגרפיה

ניקפורוס היה, לפי המקורות הסורים על חייו, בן לשבט ע'סאן הערבי. ניקפורוס היה בן למעמד האצולה בבירת האימפריה הביזנטית, קונסטנטינופול. עם הזמן צלח לעלות בדרגות השלטון ובתחילת המאה ה-9 מונה לשר האוצר של האימפריה. באותה העת הייתה אירנה האתונאית הקיסרית השלטת של האימפריה הביזנטית ועלתה השאלה בנוגע לנישואים פוליטיים אפשריים בינה לבין קרל הגדול, מה שיביא לאיחוד האימפריה הביזנטית והאימפריה הפרנקית. רבים בחצר הקיסרית הביזנטית התנגדו לאפשרות זאת ושכנעו את ניקפורוס למרוד בשלטונה של אירנה. ניקפורוס ביצע הפיכה צבאית בשנת 802 אשר הובילה לתחילת שלטון השושלת הניקפורוסית אשר קרויה על שמו של ניקפורוס הראשון שהפך לקיסר החדש.

רפורמה במס

ראשית עם עלייתו לשלטון החל ניקפורוס לעסוק עם הסדר הכספים ואיסוף המיסים שאי סדרם גרר אי-יציבות ממושכת באימפריה לאורך שלטונה של אירנה. ניקפורוס הסדיר מערכת איסוף מס לפיה היה על תושבי האימפריה לשלם מס לבעל האדמות שהם חיו בשטחו ומס נוסף אל הממשלה המרכזית בקונסטנטינופול. לפי השיטה שהסדיר ניקפורוס היה על מזכירים בממשל לטייל באימפריה בשביל לחשב כמות אל מול איכות של מוצרים הניתנים למיסוי, דוגמת מוצרי חקלאות. לאחר מכן היה על האציל המקומי או בעל השטחים המקומי לוודא כי יאספו המיסים כראוי את הממשל הריכוזי.

על האוכלוסייה שעליה הושם המיסוי היו שלוש דרכים לאסוף את המס: במטבעות, בייצור (דוגמת טקסטיל מסוחרים או אוכל מאיכרים) או בכוח אדם לא משולם. מכיוון שלניקפורוס לא היה רקע שושלתי הוא קבע כי לבני האצולה תהיינה פריבילגיה שתוריד מהמיסים אותם הם צריכים לשלם וזאת כדי להסדיר את התמיכה בשלטונו. כמו כן הושמו גבולות על כמות המס שניתן לאסוף בעתות של שלום וזאת במטרה למנוע מרידות אפשריות. נוסף על כך הוטל מס נוסף על סוחרים שעבר לממשלה הריכוזית בלבד. כמו כן, לפי החוק כי האימפריה הייתה רכושו של הקיסר, קבע ניקפורוס כי ביכולתם של הקיסרים לשלול רכוש מטעם הכנסייה, בעיקר משאבי הזהב של הכנסייה[1].

מאבקים

בשנת 803 החל מרד בראשות הגנרל ברדנס טורקוס במזרח אסיה הקטנה נגד שלטונו של הקיסר ניקפורוס אותו החשיבו המורדים כחסר הלגיטימציה הנדרשת לכתר הקיסרות הביזנטית. המרד נמשך חודש אחד בלבד ולאחר שחלק נרחב ממפקדיו עברו לתמוך בקיסר ניקפורוס המרד קרס. אף על פי שנפל מהר כמו שקם, המרד החליש קשות את השליטה והסמכות של קונסטנטינופול על מזרח אסיה הקטנה ואזורי הגבול עם האימפריה המוסלמית בהנהגת בית עבאס. בשנת 806 ניצל הח'ליפה העבאסי, הארון א-רשיד, את חולשתם של הביזנטים, תקף בראש צבאו וצלח בכיבוש שטחים נרחבים בקיליקיה, דרום אסיה הקטנה לחופי הים התיכון.

חלק נרחב מהמס המחודש שהסדיר הקיסר ניקפורוס עבר לצבא במטרה לחזק את כוחה של האימפריה הביזנטית ומעמדה ביחסי חוץ לנוכח עלייתן של מעצמות שונות, בהן האימפריה הבולגרית הראשונה, האימפריה הפרנקית, הח'ליפות העבאסית וממלכת הכוזרים. בשנת 807 האימפריה הביזנטית הגיעה להסדר ביחסיה עם האימפריה הפרנקית לאחר מספר שנים של מאבק על השליטה בעיר הביזנטית ונציה בצפון חצי האי האפניני לחופי הים האדריאטי. עם זאת, בשנת 810 הכריז הדוג'ה אובלריו אנטנוראו על עצמאות הרפובליקה של ונציה מידי האימפריה הביזנטית ועיר הנמל אבדה לשלטון הביזנטי.

עם הזמן הפכה האימפריה הבולגרית הראשונה, תחת הנהגתו של קרום (שליט בולגריה), לצרה גדולה יותר ויותר לאימפריה הביזנטית. לאחר סדרת פשיטות כבשו הבולגרים שטחים נרחבים בחבל הבלקן ובשנת 809 לאחר הבסת המוצב הביזנטי בסופיה כבשו את העיר והשיגו את אוצרותיה שכללו 80,000 מטבעות זהב. לאחר סדרת כיבושים גבולם של הבולגרים עם הביזנטים עמד על חבל תראקיה ששימשה את הדרך המערבית לכניסה אל תוך הבירה הביזנטית, קונסטנטינופול. ניקפורוס החליט להגיב, אסף צבא ובשנת 810 פלש לתוך האימפריה הבולגרית, בזז את סופיה, והניס את הכוחות הבולגרים לעבר בירתם, פליסקה.

הנפילה

המערכה המתמשכת נגד הבולגרים הסתיימה באסון לכוחות הביזנטים. אחרי ההצלחות המהדהדות שהוזכרו לעיל נגמרו הפרצות בהנהגה הבולגרית וקרום חזק לפקד על המערכה. ניקפורוס וצבאו חנו בפרברי הבירה הבולגרית של פליסקה ב-25 ביולי 811. הבולגרים המתינו עד רדת החשכה ואז חסמו את הכניסה והיציאה למעבר הרים צר בו חנו הביזנטים במשך הלילה. למחרת בבוקר נכלא הצבא הביזנטי למארב הבולגרי ונמחק תחת מתקפה בולגרית בהנהגתו של קרום. רבים מצמרת הגנרלים הביזנטיים נהרגו באסון, ואפילו הפרשים המעטים שהצליחו להימלט מההתקלות נרדפו עד שנפלו לתוך נקיק וטבעו בנהר שמתחת.

הקיסר ניקפורוס עצמו נהרג במהלך הקרב ושושלתו מעולם לא הצליחה לשחזר את יציבותה לאחר מכן. יורשו של ניקפורוס היה בנו, סטראורקיוס, אשר נפצע קשות במהלך הקרב ומת מפצעיו חודשיים מאוחר יותר. הבא לתפוס את דרכו היה מיכאל הראשון, בעלה של אחותו של סטראורקיוס, אשר היה מגובה על ידי ניקפורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול, עם כי שלטונו נמשך רק שנתיים. שנתיים הצליח מיכאל הראשון להחזיק שלום עם הבולגרים אך בעת שלום זה התנפץ נפלה האימפריה לכאוס אשר אפשר את עלייתו של הגנרל לאון החמישי "הארמני" לכתר, שהכתרתו סימנה את סופה של השושלת הניקפורוסית.

גלה עוד נושאים הקשורים לביוגרפיה

סורית

סורית

סורית או ארמית סורית היא שם מקובל למספר ניבים של השפה הארמית שהתפתחו מן הארמית הבינונית ושדוברו במקור בסוריה ובסביבתה. בעבר הייתה מדוברת בכל הסהר הפורה. זוהי בעיקר שפתם ושפת תפילתם של הנוצרים הסורים והמרונים. ארמית היא שפה שמית, השייכת למשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, בענף הצפון-מערבי. הניבים הסורים נכתבים באלפבית סורי, שיש לו דמיון לכתב העברי והערבי.

האימפריה הביזנטית

האימפריה הביזנטית

האימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר בכינוי האנכרוניסטי האימפריה הביזנטית או ביזנטיון, הייתה אימפריה שנוצרה כתוצאה מפיצול האימפריה הרומית בשנת 395, והתקיימה עד נפילתה הסופית של בירתה קונסטנטינופול בידי הטורקים העות'מאנים בשנת 1453.

קונסטנטינופול

קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל היא עיר עתיקה, שהתקיימה במקום שבו נמצאת איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית משנת 395 עד שנת 1453 והייתה ידועה בעושרה הרב ויופיה.

המאה ה-9

המאה ה-9

המאה ה-9 היא התקופה שהחלה בשנת 801 והסתיימה בשנת 900. היא המאה התשיעית של המילניום הראשון.

אירנה האתונאית

אירנה האתונאית

אירנה האתונאית הייתה קיסרית ביזנטית, אלמנתו של הקיסר לאון הרביעי ואמו של קונסטנטינוס השישי. אירנה עלתה לשלטון לראשונה בשנת 780 עם מותו של בעלה לאון, ובמשך עשר שנים שלטה כעוצרת וממלאת מקום בנה קונסטנטינוס, שהיה ילד צעיר במות אביו. ב-790 הדיח קונסטנטינוס את אמו, אירנה, מהשלטון, ושלט כשליט יחיד. שלטונו של קונסטנטינוס הסתיים באוגוסט 797 כאשר אירנה ביצעה הפיכה כנגדו ותפסה את השלטון, ובפקודתה הוא עוור והוגלה. אירנה המשיכה לשלוט בבלעדיות כקיסרית עד להפיכה נגדה באוקטובר 802.

האימפריה הפרנקית

האימפריה הפרנקית

האימפריה הפרנקית, ממלכת הפרנקים, הממלכה הפרנקית, ארץ הפרנקים או פרנקיה, הייתה הממלכה הברברית הגדולה ביותר במערב אירופה לאחר תקופת האימפריה הרומית. פרנקיה נשלטה על ידי הפרנקים מתקופת העת העתיקה המאוחרת ועד לראשית ימי הביניים. הממלכות הפרנקיות השונות אוחדו על ידי המלך כלוביס הראשון (481–511), אולם במהלך קיומה חולקה האימפריה פעמים רבות, כאשר הפעם האחרונה הייתה בהסכם ורדן, לאחר מותו של לואי החסיד. הממלכות המערבית והמזרחית הפכו בסוף לצרפת וגרמניה בהתאמה.

כנסייה

כנסייה

כנסייה היא מבנה המשמש בנצרות לפולחן דתי ולתפלה.

זהב

זהב

זָהָב הוא יסוד כימי מתכתי מסדרת מתכות המעבר שסמלו הכימי Au ומספרו האטומי 79. זהב אינו נוטה להיקשר כימית ליסודות אחרים ולכן ניתן למצוא אותו בטבע בצורתו הטהורה. נוסף על יצירת תכשיטים הוא משמש רבות גם בטכנולוגיה ובתעשייה בזכות מוליכותו החשמלית הגבוהה ועמידותו בפני קורוזיה. האיזוטופ היחיד של זהב בטבע הוא 197Au שהוא יציב לחלוטין. מלבדו ידועים 35 איזוטופים אחרים, שלכולם זמן מחצית חיים קצר. בתכשיטים ובסגסוגות ריכוז הזהב נמדד בקרט, המעיד על מידת הטוהר היחסי של הזהב.

אסיה הקטנה

אסיה הקטנה

אסיה הקטנה הוא מונח גאוגרפי לחצי אי בחלקה המערבי של אסיה, הנקרא גם אנטוליה. שני המושגים – "אסיה הקטנה" ו"אנטוליה" – מציינים את חלקה האסייתי של טורקיה. במערבה גובלת אסיה הקטנה במצר בוספורוס, בים מרמרה, בדרדנלים ובים האגאי. בדרומה גובלת אסיה הקטנה בים התיכון, ובצפונה – בים השחור. ממזרח ודרום-מזרח תחומה אנטוליה על ידי קווים דמיוניים המפרידים בינה לבין יתר חלקי אסיה.

האימפריה המוסלמית

האימפריה המוסלמית

האימפריה המוסלמית, הידועה גם כמדינה המוסלמית של ימי הביניים, הוא שם כולל לישויות הפוליטיות המוסלמיות שהתקיימו מימי הנביא מוחמד (570–632) עד לתקופה העות'מאנית במזרח התיכון. למעשה, תקופה זו רצופה שינויים פוליטיים, ולא הייתה אחידות שלטונית כפי שיש באימפריה. כמו כן, מידת השליטה של השלטון המרכזי במרחבי האימפריה השתנתה לאורך התקופה. מבחינה דמוגרפית, המוצא האתני של השליטים היה ערבי, עד המאה העשירית, אז החלה כניסת גורמים טורקיים. המשותף לרוב התושבים במשך כל התקופה הוא דת האסלאם.

ח'ליפה

ח'ליפה

ח'ליפה הוא כינויו – או תוארו – של המנהיג האסלאמי של ה"אֻמָּה" (أمة), היא אומת האסלאם. פירושו בערבית "מחליף" או "יורש", כלומר ממלא המקום, או מחליפו של הנביא מוחמד. לעיתים קרובות הח'ליפה נקרא "אַמיר אל-מוּאְמינין", "מנהיג המאמינים" או "שליט המאמינים". מאז התפרקות האימפריה העות'מאנית ב-1924, לא היה עוד אדם שכונה בתואר זה. הח'ליפה הוא בעל סמכות ההנהגה הרוחנית והחומרית על כל המוסלמים, כפי שהיה בזמנו של מוחמד, אך הוא אינו מתקרא נביא, מכיוון שמוחמד נחשב כנביא האחרון באסלאם. בעברית מקובל גם התעתיק (השגוי) "הח'ליף".

הארון א-רשיד

הארון א-רשיד

הארון א-רשיד היה הח'ליפה העבאסי החמישי. תקופת שלטונו (786–809) נחשבת לעידן של שגשוג בשדות התרבות, המדע והדת באימפריה המוסלמית. מוזיקה, ספרות ואמנות פרחו תחתיו, וכל זה זיכה את תקופתו בכינוי 'תור הזהב העבאסי'.

מקור: "ניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית", ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית, (2022, April 30th), https://he.wikipedia.org/wiki/ניקפורוס_הראשון,_קיסר_האימפריה_הביזנטית.

נהנים מ Wikiz?

נהנים מ Wikiz?

הורידו את הפלאגין החינמי שלנו!

קישורים חיצוניים
הערות שוליים


The content of this page is based on the Wikipedia article written by contributors..
The text is available under the Creative Commons Attribution-ShareAlike Licence & the media files are available under their respective licenses; additional terms may apply.
By using this site, you agree to the Terms of Use & Privacy Policy.
Wikipedia® is a registered trademark of the Wikimedia Foundation, Inc., a non-profit organization & is not affiliated to WikiZ.com.