סימון פטליורה

סימון פטליורה נולד בפולטבה שבמזרח אוקראינה (אז באימפריה הרוסית). בשנת 1905 השתתף בהקמת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באוקראינה. משנת 1906 ערך את היומון Рада (מועצה), בין 1907 ו־1908 ערך את כתב העת הסוציאל-דמוקרטי Слово (מילה), שעסק בענייני חוק ומשפט, ומ־1912 ערך את כתב העת Украинская Жизнь (חיים אוקראיניים).

ביולי 1917, עם קריסת שלטון הצאר ברוסיה, התמנה לשר המלחמה במועצה המרכזית של הרפובליקה העממית של אוקראינה. כיהן זמן קצר בתפקיד זה, ולא היה פעיל בעת הכיבוש הגרמני (פברואר-נובמבר 1918). בפברואר 1919 נתמנה לעמוד בראש קבינט של חמישה ששלט באוקראינה, וכן היה מפקד עליון - אוטאמן ראשי- של הצבא.

נלחם בצבא האדום ובצבא הלבן, שניסו שניהם לכבוש את אוקראינה. צבאו הובס על ידי הצבא האדום, ופרק את זעמו על יהודי המדינה.

פוגרומים ביהודים

במשך שישה שבועות התחוללו כשישים פוגרומים^{[דרושה הבהרה]}, שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים. קיימת מחלוקת בין ההיסטוריונים האם יזם את הפוגרומים או לא מנע אותם.^[1][2]

באחד הפוגרומים, שנערך ב-15 בפברואר 1919 בפרוסקורוב (חמלניצקי), נרצחו לפחות 1,200 יהודים (ככל הנראה כ-1,500) והובאו לקבר אחים. אלה שברחו על נפשם נרצחו בירייה, אלה שנותרו בבתיהם נרצחו בנשק קר, כדי לחסוך בתחמושת.

הפוגרום בקמניץ-פודולסקי תואר בפרוטוקול שהוגש לוועד המשלחות היהודיות^[3]:

"בערב פסח צבאות אוקרינה נסוגו אחור ופינו את העיר [קמיניץ־פודולסק]. מיד נוסד ועד ריבולוציוני. הוועד היה מורכב מנוצרים. רק עלם יהודי אחד בן 18 שנה נכנס לתוכו. היהודים לא לקחו שום חלק בהפגנות הבולשביסטיות. כאשר, ב־2 ביוני, האוקרינים כבשו מחדש את העיר הם התחילו להסית את ההמון ביהודים ולנהל תעמולה לפרעות לאמור: "הבו ונפרוק מעלינו את שלטון היהודים"! באמתלה לחפש כלי-נשק, שדדו חילי פטליורה את הבתים ואת החנויות היהודיות ויבוזו את כל הרכוש ואת הסחורה. הם הרגו כמעט מאה יהודים וביניהם נשים וילדים. הרציחות נעשו בענויים אכזרים שאין להם שם בשפת אדם. היו גם מקרי אונס רבים. היהודים הגישו קובלנה לממשלה האוקרינית וגילו לה את שמות האנשים שלקחו חלק בפרעות, אך היא לא מצאה לנחוץ לאסור אותם."

בתגובה להאשמות על הפוגרומים פרסמה הדוברות של ממשלת פטליורה^[4]:

"המפקד הראשי פטליורה שלח את כתבו אל ראש המיניסטריון מרטוס ואל המיניסטר לענייני היהודים, אשר בו הוא מודיע, כי גם הוא וגם המפקדים האחרים מתנגדים בהחלט למעשי פרעות ביהודים ולתעלולים בכלל. היהודים הקריבו את נפשם בעד בנין הקהילה האוקרינית העומדת ברשות עצמה. המפקד הראשי יודע את כל העובדות, אשר התושבים היהודים הועילו בהן לצבא האוקריני וחזקו את החוקים של הממשלה בכלל. שונאי ממשלתנו, הקומוניסטים והבולשביסטים סדרו את הפרעות ביהודים, המיתו אנשים נקיים, אנסו נשים וילדים ושדדו את כל הרכוש. המפקד הראשי מכיר בכל הדרת כבוד בקרבנות הקשים אשר הביאו התושבים היהודים על מזרח המולדת האוקרינית. המפקד הראשי מסמן בנחת את העובדה, כי הצבא האוקריני העמיד משמרות על יד חנויות היהודים לשמור את רכושם ובבזה לא שלחו את ידם. המפקד העליון מקוה כי הצבא האוקריני ישכין סוף סוף סדר בארץ ויגן על התושבים היהודים. המפקד העליון מאשר כי התעמולה לפוגרומים ביהודים מתנהלת על ידי מסיתים בולשביסטיים הנמצאים מאחורי גב הצבא האוקריני, כדי להביא בלבולים בחזית ולהפר את בנין הממלכה. במסיתים האלה תלחם גם הממשלה האוקרינית וגם הצבא האוקריני. המפקד העליון קורא לכל הכחות שבעם למלחמה בפרובוקציה ומביע את תקותו, כי ביום שיחרב הכח ההורס של הבולשביות יקום הכח הבונה והמחזק של ממשלת אוקרינה."

לאחר קץ שלטונו

נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו עם רעייתו ליד קברו של פטליורה בפריז בשנת 2005

באוקטובר 1919, בעקבות ניצחונות של הצבא הלבן בפיקודו של אנטון דניקין, נמלט פטליורה לוורשה בפולין כדי לארגן מחדש את ממשלתו.^[5] ב-1921 חתם הסכם עם זאב ז'בוטינסקי, שלפיו אם יחזור לשלטון באוקראינה, יאפשר הקמת מיליציית הגנה יהודית. ההסכם עורר התנגדות בקרב קבוצות בתנועה הציונית, יהודי אוקראינה וניצולי הפוגרומים. לאור התחממות היחסים בין פולין לברית המועצות, מאחר שחשש כי יוסגר לברית המועצות, עבר פטליורה לפריז ב-1924.

ב-25 במאי 1926 התנקש בחייו, בחמש יריות אקדח, שען יהודי בשם שלום שוורצבארד, כנקמה על הפוגרומים ועל רצח בני משפחתו. שוורצבארד הועמד לדין ויוצג על ידי הסנגור היהודי-צרפתי אנרי טורס. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. אחת מעדות ההגנה המרשימות הייתה חיה גרינברג, שתארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!". עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסנגור תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסנגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. לאחר דיון של חצי שעה פסקו המושבעים כי שוורצבארד זכאי, אך שילם פיצויים סמליים למשפחת פטליורה.

גלה עוד נושאים הקשורים לביוגרפיה

פולטבה

פולטבה

פולטבה היא עיר באוקראינה המזרחית, מרכז מחוז פולטבה. העיר ממוקמת על גדות הנהר וורסקלה ועל מסילת הברזל חרקוב - קייב, אבל עיקר חשיבותה הכלכלית נובעת דווקא ממיקומה על מסילת הברזל מאודסה למוסקבה. אוכלוסיית העיר מונה 294,962 תושבים (2015). בעיר קיימת קהילה יהודית.

אוקראינה

אוקראינה

אוּקְרָאִינָה היא מדינה השוכנת במזרח אירופה, ששטחה 603,628 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה 43 מיליון נפש נכון ל-יולי 2022. בירת אוקראינה, והעיר הגדולה ביותר בשטחה, היא קייב. אוקראינה חולקת גבולות עם בלארוס מצפון, פולין, סלובקיה והונגריה ממערב, רומניה ומולדובה מדרום ורוסיה ממזרח. לאוקראינה קו חוף לאורך ים אזוב והים השחור. מבין מדינות אירופה, אוקראינה היא המדינה הרביעית בגודל שטחה והשמינית בגודל אוכלוסייתה.

האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסית, או רוסיה הקיסרית, הייתה מדינה ומערכת שלטונית שהתקיימה ברוסיה מאז עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בסוף המאה ה-17 ועד להדחתו של הצאר האחרון ניקולאי השני במהפכת פברואר ב-1917. בתקופה זו התרחבו שטחיה של רוסיה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ועל פני מרבית מרכז אסיה והקווקז, ובשיא כוחה התפרס שטחה של האימפריה על פני שישית מכלל השטחים היבשתיים של כדור הארץ, והייתה שלישית רק לאימפריה הבריטית ולאימפריה המונגולית.

כתב עת

כתב עת

כתב עת הוא תקופון היוצא בתדירות קבועה ולפחות אחת לשנה. רוב כתבי העת מוקדשים לתחום עניין מסוים, כגון כתבי עת לספרות או כתבי עת אקדמיים.

צאר

צאר

צאר הוא תואר בו השתמשו שליטיהן של בולגריה, סרביה ורוסיה הצארית והקיסרות הרוסית. השם נגזר מהמילה "קיסר" (caesar), "צאר" בהגייה בשפות סלאביות.

הרפובליקה העממית של אוקראינה

הרפובליקה העממית של אוקראינה

הרפובליקה העממית של אוקראינה או הרפובליקה העממית האוקראינית הייתה רפובליקה בחלק מהשטח של אוקראינה המודרנית לאחר המהפכה הרוסית. לקראת סופה מנהיגה היה סימון פטליורה.

הקיסרות הגרמנית

הקיסרות הגרמנית

הקיסרות הגרמנית או האימפריה הגרמנית הוא שמה המקובל של גרמניה בתקופה שראשיתה בכינונה כמדינת לאום מאוחדת ב-18 בינואר 1871 לאחר איחוד מדינות גרמניה השונות, וסופה בהתפטרותו של הקייזר (קיסר) וילהלם השני ב-9 בנובמבר 1918, בעקבות מהפכת נובמבר ותבוסת המדינה במלחמת העולם הראשונה – אז החליפה אותה רפובליקת ויימאר.

בזיכרון ההיסטורי היהודי חקוק פטליורה כצורר שחייליו ביצעו פוגרומים ("פרעות פטליורה") שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים (לפחות 50,000 על-פי האומדנים המינימליסטיים), ושלום שוורצבארד זכור כנוקם דמם (ראו למשל הכיתוב בשלט הרחוב על שם שוורצבארד). משה רוזנבלט, הרב הממונה על יהודי אוקראינה, כתב אז בעיתון שבידיו תיעוד והוכחות לגבי מעורבותו של פטליורה בתכנון הטבח וביצועו. הוא נקב במספר 200,000 הרוגים, וטען שהקהילה היהודית כולה כולל השורדים נפגעו נפשית וסבלו מהלם בעקבות המראות.^[6] אוהדיו של פטליורה, ובפרט לאומנים אוקראינים, הרואים בפטליורה לוחם חופש, מנסים להמעיט מאחריותו לפוגרומים שנערכו בתקופת שלטונו; הם טוענים שפטליורה לא היה אנטישמי, ומביאים כראיה את העובדה שבממשלתו היו שרים יהודים. את הפוגרומים הם מייחסים לאובדן שליטה של פטליורה בצבאו ובהמוני העם האוקראינים. את שוורצבארד הם מתארים כסוכן סובייטי.

גלה עוד נושאים הקשורים לאנטישמיות ויחס לדמותו

זיכרון קולקטיבי

זיכרון קולקטיבי

זיכרון קולקטיבי הוא מונח שמשמעו זיכרון משותף לכלל החברה. את המונח טבע הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי מוריס האלבווקס בחיבוריו, שראו אור בשנות ה־20 של המאה ה־20, אולם השימוש הנרחב במושג החל רק באמצע שנות ה־70.

פרעות פטליורה

פרעות פטליורה

פרעות פֶּטְליוּרָה הוא הכינוי הנפוץ בספרות העברית לפוגרומים רחבי-ההיקף שהתחוללו כנגד היהודים בשטח אוקראינה בין 1917 ל-1920, ובייחוד בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. בלמעלה מ-1,500 פוגרומים נפרדים שהתקיימו ב-1,300 מקומות יישוב שונים, נטבחו לפחות 50,000 יהודים, וההערכות המקסימליות מגיעות אף ל-200,000 הרוגים. רבבות נפצעו, עונו ונאנסו.

שלום שוורצבארד

שלום שוורצבארד

שלום שמואל שוורצבּארד, מכונה "הנוקם" ומוכר גם בשם העט היידי שלו "בעל-חלומות", היה אנרכיסט ומשורר יהודי יליד בסרביה. התפרסם כאשר בחודש מאי 1926 התנקש בפריז בסימון פטליורה, מנהיג הרפובליקה העממית של אוקראינה, שהואשם באי-נקיטת צעדים מספיקים לעצירת טבח היהודים בארצו בעת מלחמת האזרחים. שווארצבארד זוכה על ידי בית המשפט הצרפתי מכל אשמה, לאחר שחבר המושבעים נחשף להיקף הזוועות של הפרעות ביהודי אוקראינה ואופן תכנונם וביצועם.

נקמת דם

נקמת דם

נקמת דם היא מנהג, לפיו מוטלת זכות ואף חובה על קרוב משפחה לנקום את דמו של איש שנהרג או נרצח, על ידי הריגת ההורג או הרוצח או על ידי הריגת בן משפחתו. מנהג זה נוהג מימי קדם ועד ימינו אלו בקהילות שונות ברחבי העולם.

לאומנות

לאומנות

לְאוּמָּנוּת היא אידאולוגיה לאומית קיצונית בדרכי מימושה, לפיה טובת הלאום קודמת לכל ערך אחר, ומצדיקה ומרוממת כל פעולה המקדמת מטרה זו. האידאולוגיה לעיתים גם רואה את הלאום של מאמיניה כנעלה על לאומם של עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים מצרכיהם של עמים אחרים, ולכן מצדיקה את ניצולם ואף שנאה אליהם. הרחבת הגישה מצדיקה אף תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות, מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות.

אנטישמיות

אנטישמיות

אַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים. אנטישמיות נחשבת לסוג של גזענות. למרות הפירוש המילולי של המונח, "נגד השֵמִיִים", אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים, המושג אנטישמיות משמעותו שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים. הסיבה לכך שבמונח מופיעה "שמיות" ולא מונח שבעצמו מתייחס ליהודים בלבד היא שכאשר השימוש במונח "אנטישמיות" החל, המונח שימש לתיאור שנאה גזענית כנגד היהודים בלבד שראתה בהם בני ה"גזע" השמי. במהלך המאה ה-20 התקבל המונח בשפה העברית ובשפות אחרות במשמעות של עוינות או שנאה ליהודים הכולל את כל צורות האיבה כלפי יהודים במהלך ההיסטוריה.

שר

שר

שַׂר הוא תוארו וכינויו של חבר בממשלה. ככלל, כל שר עומד בראש משרד ממשלתי, ממונה על פעילותו ואחראי על הנושאים שבתחומי משרדו. כך למשל, שר החוץ ממונה על משרד החוץ, אך ייתכן גם שר בלי תיק, אשר אינו עומד בראש משרד, אלא אחראי על תיאום עניינים שעומדים על הפרק. בראש כל השרים יחדיו עומד ראש הממשלה.

המון

המון

המון על פי ההגדרה היומיומית הוא כמות גדולה ביותר של פרטים בקבוצה מסוימת.

ברית המועצות

ברית המועצות

ברית המועצות הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-17% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני צפון אירופה, מזרח אירופה ומרכז אסיה.

• Henry Abramson, A Prayer for the Government: Ukrainians and Jews in Revolutionary Times, 1917-1920, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1999.
• Laura Engelstein, That Scoundrel Petliura, in:On Not Being an Anti-Semite: Exemplary Cases from Russia, Ukraine, and Poland. הוצאת אוניברסיטת ברנדייס, טרם יצא לאור.