הורידו את כלי העזר שלנו

עופות טמאים

מאת ויקיפדיה, אך משופר ויזואלית

עופות טמאים הם עופות אסורים באכילה על פי היהדות.

פירוט העופות הטמאים בתורה

רשימת העופות האסורים מופיעה בתורה, בפרק שבו מוזכרים כל בעלי החיים האסורים באכילה (ספר ויקרא, פרק י"א):

(י"ג) ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא ייאכלו שקץ הם: את-הנשר, ואת-הפרס, ואת העוזנייה. (יד) ואת-הדאה ואת-האיה למינה. (טו) את כל עורב למינו. (טז) ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ למינהו. (יז) ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף. (יח) ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם. (יט) ואת החסידה האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.

הגמרא במסכת חולין מוסיפה עוד כמה שמות עופות כפי שהיו מוכרים בזמנם, ובהם הזרזיר שאינו כתוב במפורש, אך הוא מסתובב בחברת עורבים, ולכן הוא בכלל "כל עורב למינו", כפי שאומר הפתגם - "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב" כלומר שהוא קרוב אליו ואסור כמוהו באכילה.

לפי הרמבם במורה הנבוכים חלק מהמאכלים הטמאים נבחרו להרחקת עבודה זרה משום שהיו בעלי מעמד מיוחד אצל העמים הסובבים. שמעון בודנהיימר מציין סיבה זו להכללת הדוכיפת, היען והחסידה ברשימה זו משום שנחשבו לעופות נערצים במצריים העתיקה.[1]

גלה עוד נושאים הקשורים לפירוט העופות הטמאים בתורה

סימני כשרות בבעלי חיים

סימני כשרות בבעלי חיים

בהלכה סימני כשרות בעלי חיים הם סימני היכר המובאים בתורה, שעל פיהם נקבע איזה בעל חיים מותר באכילה ואיזה אסור.

נשר

נשר

נֶשֶׁר הוא סוג בתת-משפחת נשרי העולם הישן של עופות דורסים גדולים ואוכלי פגרים. הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע.

פרס (עוף)

פרס (עוף)

פֶּרֶס הוא סוג עוף דורס ממשפחת הנציים ולו מין יחיד. בישראל מובחן כאחד ממיני הנשרים של העולם הישן.

עוזנייה

עוזנייה

עָזְנִיָּה הוא שם עממי לשני מיני עופות דורסים גדולים מאוד שניזונים בעיקר מנבלות של בעלי חיים. העוזנייה מזכירה מאוד את הנשר, קרוב משפחתה. השם המקראי – "עוזנייה", כפי שמתרגם ראב"ע: "כי מן העוז בא שמה".

דיה

דיה

דַּיָּה, או דַּיָּה אֲמִתִּית, היא סוג עוף דורס במשפחת הנציים בעל גודל בינוני-קטן.

איה

איה

איה היא סוג עוף דורס ממשפחת הנציים.

עורב

עורב

עוֹרֵב הוא סוג של ציפורים ממשפחת העורביים. המינים בסוג זה הם מהגדולים ביותר בסדרה ציפורי שיר. הגדול מכולם הוא עורב עב־מקור מאפריקה, שמשקלו 1.5 ק"ג, ודומה לו בגודלו המין עורב שחור.

נץ

נץ

נץ הוא סוג של עוף דורס ממשפחת הנציים.

כוס החורבות

כוס החורבות

כּוֹס הֶחֳרָבוֹת,, מין בסוג כוֹס שבמשפחת הינשופיים.

ינשוף

ינשוף

ינשוף הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים.

חסידה

חסידה

חֲסִידָה הוא סוג עוף במשפחת החסידתיים. לחסידה רגליים גבוהות ואדומות ומקור ארוך, ישר וחד. גובהה כמטר. תוחלת החיים של החסידה בטבע היא 10–12 שנה ובשבי גילה עשוי להגיע אף ל־30 שנה.

אנפה (סוג)

אנפה (סוג)

אֲנָפָה הוא סוג של עופות מים גדולים ממשפחת האנפתיים החיים ברחבי ביצות בכל היבשות.

סימני כשרות ומסורת בעופות

בניגוד לבהמות ולדגים להם קבע המקרא כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה, כללים כאלו לגבי העופות קיימים רק במשנה:

סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו. אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס - טמא. כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף - טהור. רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, כל עוף החולק את רגליו, טמא.

בספרי[2] דבר זה נלמד מנשר - שהנשר דורס, אין לו אצבע יתירה, אין לו זפק, וקרקבנו אינו נקלף. וכל הדומים לו - טמאים. חלק מהראשונים, ובראשם הרמב"ם, הסתפקו בסימנים אלו כדי להתיר עופות באכילה. לעומת זאת, ראשונים אחרים קבעו שעוף שאין עליו מסורת שהוא נאכל - אסור באכילה, ושיטה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך. למעשה, המינים שיש לגביהם מסורת ללא עוררין הם[3]: תרנגולים[4], יונים[5], אווזים[6] וברווזים[7]. יש מינים שישנה מחלוקת לגביהם:

  • שליו - השליו מוזכר כאחד המינים שאכלו בני ישראל במדבר[8]. מסורת ירושלמית קדומה מזהה את השליו המקראי עם המין הידוע כיום בשם זה, ולכן פוסקים רבים התירו את אכילתו[9].
  • תרנגול הודו - תרנגול ההודו הגיע מיבשת אמריקה, שבה לא ישבו יהודים לפני גילוייה, ועל כן לא הייתה מסורת לגביו. עם זאת, כשהחלו תרנגולי הודו להגיע לאירופה, התירו רוב הפוסקים בה את אכילתו[10]. פרופ' זהר עמר[11] הציע הסבר היסטורי לכך: תרנגולי הודו הגיעו לאירופה דרך האימפריה העות'מאנית (מכאן שמו באנגלית turkey), שבה רווחה אז שיטת הרמב"ם שמתיר לאכול עוף בהסתמך על סימני הטהרה בלבד ללא צורך במסורת, וכיוון שיהודי האימפריה אכלו תרנגולי הודו, נחשב הדבר כמסורת עבור יהודי אירופה. עם זאת, היו פוסקים באירופה שאסרו את אכילת תרנגולי ההודו[12], אך כיום היתר אכילתם נפוץ ומקובל בקרב רובם ככולם של החוגים וכל גופי הכשרות.[13]
  • פסיון - הרב דוד צבי הופמן מזהה את השליו המקראי עם הפסיון, ומביא מסורות מיהדות איטליה שהוא מותר באכילה[14]. גם בקרב יהדות תימן רווחה מסורת המתירה את אכילתו[15]. למעשה, מסורת זו אינה מקובל על רוב הציבור.
  • טווס - יש שהתירו את אכילתו[16], ויש שאסרו[17][18].
  • אווז הבר - יש שהתירוהו[19] ויש שאסרוהו[20]
  • חוגלה - בקהילות רבות הייתה מסורות על כשרותן של מיני החוגלות המצויות בהן, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[21].
  • קורא - בתימן הייתה מסורת שמכשירה את אכילתו[22].
  • ברווז מוסקובי (וכן המולארד שהוא בן כלאיים של ברווז מוסקובי ושל ברכייה) - מוצאו של הברווז המוסקובי ("ברברי") הוא מיבשת אמריקה, ולכן אין מסורת עתיקת יומין לגביו. היו מסורות רופפות בג'מייקה ובארצות הברית שיהודים אכלו אותם, אך הרב יששכר בר אילווי אסר על כך, ופסקו קיבל גיבוי מהרבנים שמשון רפאל הירש מפרנקפורט ונתן מרקוס אדלר מלונדון[23]. גם בראשית היישוב היהודי בארגנטינה (במושבות היהודיות מוזסוויל וזוננפלד) היו מסורות קלושות להתירו, והרבנים המקומיים אהרן גולדמן[24] ויוסף אהרן טורון[25], התירו את אכילתו, ופסקם קיבל גיבוי על ידי הרב שמואל סלנט. בעקבות השתרשות אכילתם ביבשת אמריקה, התיר גם הרב הנצי"ב מוולוז'ין את הברווז המוסקובי[26], וכן הרב צבי פסח פרנק[27] (אך הוא התיר רק למי שאצלו כבר פשט ההיתר והתקבלה המסורת), והיתר זה התקבל[28].

ביהדות הקראית

לדעת ענן בן דוד והקראים אין ממש בכללים המוזכרים למעלה, ובעיקרון כל העופות טהורים חוץ מהעופות מהרשימה דלעיל; אלא שזיהוי רוב העופות הללו אינו ידוע, ולכן מותר לאכול רק תרנגולים, ברבורים, אווזים, יונים, תורים, קוראים ושלווים - שכן רק על עופות אלו יש לקראים מסורת (בלשונם 'סבל הירושה') שהם טהורים[29].

גלה עוד נושאים הקשורים לסימני כשרות ומסורת בעופות

דג

דג

דָּג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם, החי במים ונושם בעזרת זימים במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים ניעים את עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים. יש מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 משפחות, ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני בעלי החוליות על כדור הארץ - יותר מכל מיני הזוחלים, הדו-חיים, העופות והיונקים גם יחד.

משנה

משנה

הַמִּשְׁנָה היא קובץ ספרותי היסודי והמקיף ביותר ביהדות המסודר לשישה 'סדרים', המכילים מספר 'מסכתות'. כל מסכת עוסקת בנושא ספציפי אחד המרומז בשמה של אותה המסכת. סדרי המשנה נועדו להוות קו מנחה ובסיס איתן לשם קביעת ההלכות בקהל ישראל, לדורות.

מסכת חולין

מסכת חולין

מסכת חולין היא המסכת השלישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני שחיטת בהמות שאינן קורבנות (חולין), ולכן נקראת מסכת זו בכתבי הראשונים בשם "שחיטת חולין".

ספרי

ספרי

סִפְרֵי הוא שם כולל לשני מדרשי הלכה, אחד על ספר במדבר ואחד על ספר דברים, אם כי בקרב הראשונים גם מדרשי הלכה אחרים נקראו לעיתים בשם "ספרי". מילולית, פירוש השם הוא "ספרים". אפשר ששם זה הוא קיצור מ"שאר ספרי דבי רב", דהיינו "שאר הספרים של 'בית רב'", לעומת "ספרא דבי רב" - "(ה)ספר של 'בית רב'". מכל מקום אין הסכמה במחקר באשר למשמעות המדויקת של שמות אלה.

רמב"ם

רמב"ם

רבי משה בן מימון, מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. הרמב"ם השפיע באופן משמעותי על תרבותו של העם היהודי ועל כן הוא אחד האישים החשובים והמוערכים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא אף הוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו.

שולחן ערוך

שולחן ערוך

שולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1558 (ה'שי"ח) ונדפס לראשונה בעיר ונציה, במהלך שנת 1565 (ה'שכ"ה–ה'שכ"ו).

אווז הבית

אווז הבית

אווז הבית הוא אווז אשר בוית מהמינים אווז אפור ואווז ברבורי. הוא בוית ברחבי אירופה, אסיה ואפריקה.

ברווז

ברווז

בשם ברווז קוראים למספר מינים במשפחת הברווזיים (Anatidae). הברווזים אינם קבוצה משותפת אך הם בכל זאת שונים מסוגים אחרים במשפחה כמו אווזים וברבורים בכך שהם בעלי גוף קטן יותר, צוואר קצר יותר ומקור גדול יותר.

שליו

שליו

שליו הוא סוג של עוף ממשפחת הפסיוניים.

אמריקה

אמריקה

אמריקה היא יבשת-על המשתרעת לכל אורך כדור הארץ. היא מתוחמת על ידי אוקיינוס הקרח הצפוני בצפון, האוקיינוס השקט במערב והאוקיינוס האטלנטי במזרח. הקצה הדרומי שלה, ארץ האש, נמצא מצפון לחוג האנטארקטי. כלולים בה גם איים רבים, בהם גרינלנד והאיים הקריביים.

זהר עמר

זהר עמר

זֹהר עמר הלוי הוא פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר תחומי התמחותו הם: תולדות הטבע בעת העתיקה, זיהוי הצומח והחי של ארץ ישראל בהתאם לתיאורים במקורות ישראל; תרבות חומרית, ריאליה וחיי יום-יום בתקופת ימי הביניים כפי שבאה לידי ביטוי בחקלאות ובמסחר; תולדות הרפואה ואתנופרמקולוגיה. המחקר משלב דיסציפלינות שונות, מתחום ענפי מדעי הטבע, היסטוריה וארכאולוגיה עם בלשנות ותחומי מחקר מעולם היהדות.

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העוֹתְ'מָאנִית הייתה אימפריה טורקית שהתקיימה במשך 624 שנים, משלהי המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-20, והשתרעה מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב. האימפריה העות'מאנית הייתה בין הכוחות הפוליטיים העיקריים בעולם מהמאה ה-15 עד תחילת המאה ה-18, והיוותה איום על מדינות אירופה עד שהתפרקה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ופינתה את מקומה לטורקיה המודרנית.

גלריה (ע"פ השם המודרני)

מקור: "עופות טמאים", ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית, (2022, December 19th), https://he.wikipedia.org/wiki/עופות_טמאים.

נהנים מ Wikiz?

נהנים מ Wikiz?

הורידו את הפלאגין החינמי שלנו!

לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  1. ^ שמעון בודנהיימר, 1949. החי בארצות המקרא - כרך א. עמוד 88
  2. ^ דברים פיסקה קג
  3. ^ הרב משה ביגל, "אכול בשמחה" עמ' 73
  4. ^ לדעת רש"י ורבי יצחק אברבנאל, אלו הם "ברבורים אבוסים" שהוזכרו במקרא ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ג' כעופות שנאכלו על ידי שלמה המלך
  5. ^ המינים שיש מסורת לגביהם הם: יונת הבית, יונת ענק ותור מצוי, אך לא יונת בר שחורה(הכשרות כהלכה עמ' יח-יט)
  6. ^ לדעת החוקרים, אלו הברבורים שהוזכרו אצל שלמה (ש. בודנהיימר, ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145–146 ועוד)
  7. ^ ראה לקמן לגבי הברווז המוסקובי המצוי כיום בשוק
  8. ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א
  9. ^ "מזון כשר מן החי" עמ' 49-59; "הכשרות כהלכה" עמ' יח; "אכול בשמחה" עמ' 72
  10. ^ ראו למשל בדברי ר' אריה לייבוש בולחובר, ערוגות הבושם, קונטרס התשובות ליו"ד סימן פ"ב, סימן טז עמ' קעב, ועוד
  11. ^ מסורת העוף, תל אביב תשס"ד. עמ' 118-146
  12. ^ ראו הרב צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, סימן פ"ב, סעיף קטן ל"ד, באתר HebrewBooks שהביא את דעות האוסרים
  13. ^ אומרים בעולם הישיבות שהרב אהרן קוטלר החמיר על עצמו שלא לאכול תרנגול הודו. כמו כן, הרב צבי שכטר אומר לתלמידיו שעדיף שלא לאכלו.
  14. ^ מלמד להועיל חלק ב טו-טז
  15. ^ מכתבו של הרב יוסף קאפח בעניין זה מופיע במאמרו של ד"ר זיבוטפסקי בתוך ספר הזיכרון לרב יוסף קאפח.
  16. ^ שפתי דעת יורה דעה פב ח בשם כנסת הגדולה
  17. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, מחזיק ברכה יורה דעה פב
  18. ^ הרב יעקב חיים סופר, כף החיים, יורה דעה פב
  19. ^ בית דוד טו, א, ביסודי הבית
  20. ^ הרב יהונתן אייבשיץ, כרתי ופלתי, יורה דעה פב, ט
  21. ^ זהר עמר, מסורת העוף, עמ' 241-239
  22. ^ מסורת העוף עמ' 241-239
  23. ^ שו"ת מלחמות אלהים עמ' 164-165
  24. ^ דברי אהרן (ירושלים תשמ"א) סי' כה-לא. הוא נועץ לשם כך ברב נפתלי הרמן אדלר מלונדון, שהתיר כנגד פסקו של אביו לרב אילווי
  25. ^ זיכרון יוסף, הקדמה עמ' 3-4, וכן סימן א ובעוד מקומות.
  26. ^ שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כב
  27. ^ הר צבי יורה דעה עח
  28. ^ הרב משה לוינגר, כשרות מזון מן החי עמ' 71
  29. ^ כשרות | היהדות הקראית העולמית, www.karaite.org.il

The content of this page is based on the Wikipedia article written by contributors..
The text is available under the Creative Commons Attribution-ShareAlike Licence & the media files are available under their respective licenses; additional terms may apply.
By using this site, you agree to the Terms of Use & Privacy Policy.
Wikipedia® is a registered trademark of the Wikimedia Foundation, Inc., a non-profit organization & is not affiliated to WikiZ.com.